יום שלישי, 11 באוגוסט 2009

כל מה שצריך לדעת על תגובות בבלוגים

בבלוג של "מאמא חולמת בספרדית" קראתי רשומה עם עצות לבעלי בלוגים. אחת מהעצות היתה:

"חובה, פשוט חובה להגיב למגיבים".

וזה נכון.

נושא התגובות בבלוגים מעניין. כי כשמגיבים בבלוג, זה כמו שמבקרים אצל מישהו בבית ומשאירים לו הודעה שהיינו שם. הוא יכול להגיב להודעה הזאת בכמה צורות – מהתעלמות, דרך ברכה ותודה על שביקרת והגבת, ועד תקיפה שלך ובמקרים קיצוניים - חסימה.

למה מומלץ להגיב למגיבים?

נתחיל מהנחות הבסיס:

כל מי שמפרסם את דבריו בבלוג, רוצה לשתף. אחרת לא היה מפרסם את זה כרשומה בבלוג. מי שטוען שזה רק לעצמו – שיסביר למה כתב את זה בבלוג ולא במחברת או בקובץ במחשב.

רשומה בבלוג היא לא כתבה, ותגובה לרשומה בבלוג היא לא טוקבק. זה ההבדל. בלוג הוא פלטפורמה אישית יותר, ונוצר קשר עם כותב הרשומה.

מי שהרשומה שלו פתוחה לתגובות - מעוניין בתגובות, או לפחות לא מתנגד להן.

נחלק את זה לשני חלקים: השארת תגובות וקבלת תגובות.

השארת תגובות:
נניח שהשארנו תגובה לרשומה כלשהי. מה יעשה בעל הבלוג בתגובה?
1. הוא יכול להתעלם מכל התגובות. ואז יש אי וודאות. האפשרויות הן:
א. הוא לא מעוניין להגיב. יש כאלה, לדוגמא הבלוג הזה. הכתובת לא לא מעוניינת בשום קשר עם המגיבים.

ב. אין לו זמן להגיב לכל התגובות, והוא לא רוצה "להפלות" בין המגיבים. לכן הוא לא מגיב בכלל.

ג. הרשומה עסקה בנושא רגיש, ולכן הוא מעדיף באופן חד פעמי לא להגיב למגיבים.

2.הוא מגיב לחלק מהמגיבים, ואז הוא מפלה את השאר. רק המיוחסים זוכים לתגובה.

3. יש את אלה שטורחים לענות לכולם, ואותם אני מעריך יותר. הם משקיעים מאמץ. מי שטורח להגיב לכל המגיבים שלו – מראה שהוא מעריך את התגובות. הוא שומר כך על קשר עם אותם מגיבים.

4. המקרה הגרוע ביותר הוא כאשר בעל הבלוג מחליט למחוק ולחסום את המגיב, לעיתים ללא סיבה ידועה, כמו ה"בלוגר" הזה.
כמובן שבעל הבלוג לא מודיע דבר, והמגיב יגלה את דבר החסימה בפעם הבאה שינסה להגיב. המהדרין מוסיפים גם חסימה במסרים כאשר החסום שואל לסיבת החסימה.


קבלת תגובות:
כשמישהו מחליט להגיב, זה מעיד על כך שהוא מעריך את הרשומה ואת מי שכתב אותה, גם אם הוא לא מסכים למה שנכתב. עצם כתיבת התגובה הוא אות הערכה לבעל הבלוג.
אין לאנשים הרבה זמן לקרוא רשומות, ויש להם עוד פחות זמן להגיב. לכן מי שבחר להקדיש מהזמן שלו לצורך תגובה - ראוי להערכה.
ולכן בוודאי שאין לקבל את התגובות כדבר מובן מאליו.

תופעת התגובות ההדדיות
אני לא מעוניין שמגיבים יגיבו אצלי רק כדי שאני אגיב אצלם. אם הם מגיבים באופן חד פעמי זה מועיל להם וגם לי – כי אני מבקר אצל מגיבים לא מוכרים שהגיבו אצלי, וכך נחשף לבלוג שלהם. אבל אני מעדיף שיגיבו רק מתוך רצון חופשי, וכשיש להם מה להגיד.

תופעת מגדל השן
יש את אלה שמצפים שקודם יעלו לרגל לבלוג הנעלה שלהם, ורק אז הם יואילו לבקר ולהגיב בבלוגים של פשוטי הבלוגיה.


איך לקבל מגיבים חדשים?
זה לגיטימי לברך מגיבים חדשים בברכת “ברוך הבא”, אבל אני מעדיף להימנע מזה. יש בברכה הזאת הנחה שהם הגיעו כדי להישאר, וזה לא בטוח. לפי התגובות שלי אליהם הם יבינו שהם רצויים.


איך להגיב למגיבים?
כשמגיב משאיר תגובה מפורטת אני משתדל לענות לו בהתאם, ולכן לפעמים אני חושב הרבה לפני תגובה כזאת.
בדרך כלל המגיבים חוזרים כדי לקרוא את התגובה לתגובה, וחבל שהם יגיעו בשביל תגובה של שתי מילים. אבל בכל מקרה - כל עוד התגובה מעידה על כך שהמגיב קרא את הרשומה, תמיד תהיה תגובה.


חסימת מגיבים:
אני לא נוהג לחסום מגיבים גם אם הם רשמו תגובות שלא לרוחי.
כיום אף אחד לא חסום אצלי. החסומה היחידה שחסמתי, נחסמה רק כי היא חסמה אותי. אבל שחררתי את החסימה הזאת. אני גם משתדל לא למחוק תגובות, אלא אם המגיב הגיב רק במטרה לתקוף.


לסיכום:
מומלץ לא להשאיר את המגיבים יתומים. אחרת, המגיב שהשקיע מזמנו כדי להגיב - נשאר באי וודאות. מי שאף פעם לא מגיב למגיבים, עלול לאבד אותם גם כקוראים.

התגובות הן חלק בלתי נפרד מהרשומה. הן מוסיפות מידע לרשומה והקוראים גם מעיינים בהן, לא רק בעל הבלוג. ככל שהקשר בין המגיבים לכותב משמעותי יותר, כך המגיבים ישאירו תגובות שתורמות יותר לרשומה, ואף יתכן שיתפתחו דיונים מועילים בתגובות.
מי שלוקח את הבלוג שלו ברצינות - מעודד תגובות, ולא להיפך.

יום שישי, 17 ביולי 2009

תולעת בלוגים

בלוגים (לדעתי) הם עיקר "תוכן הגולשים", שיכול להיות מועיל ומעניין בתנאי שיודעים איך למצוא אותו.

כצרכן בלוגים די כבד, אני מציג לכם הפעם את השיטות שבהן אני משתמש כדי להיות מעודכן במה שקורה במספר גבוה של בלוגים.

ה"קריירה" שלי התחילה בקטן. בהתחלה השתמשתי במייל ומסרים כדי להתעדכן מבלוגים בודדים, רובם בתפוז. לא מיהרתי להרשם לעוד בלוגים, כי לא רציתי להיות מוצף בעדכונים על רשומות חדשות.

הפיכתי לתולעת בלוגים התאפשרה כשגיליתי את ה-RSS (כתבתי על זה בעבר) . היתרונות שלו הם:
אפשר להתעדכן גם ממאה בלוגים ולא להיות מוטרד מהעדכונים.
אפשר לראות את רשימת העדכונים, למיין אותם בתיקיות, ולעשות עליהם פעולות - כמו
לסמן רשומות שאני רוצה לחזור אליהן בהמשך.
RSS הוא הרבה יותר מסתם לקבל עדכונים. הוא מאפשר לנהל את העדכונים בצורה נוחה ויעילה.
אפשר לקרוא חלק מהרשומה או את כולה בלי להיכנס אליה. במסרים רואים רק את השורות הראשונות.
אפשר להתעדכן גם מפורומים ואתרים אחרים. הכל במקום אחד.

אז האסטרטגיה שלי היא שימוש ב-RSS. בלעדיו לא הייתי יכול להתעדכן מיותר מדי בלוגים, כי אז הייתי מוצף בהודעות על עדכונים.

מה עם הטקטיקה?
אצלי הבלוגים מחולקים לקטגוריות.
קטגוריה A למשל, תכלול בלוגים שנמצאים בעדיפות ראשונה ושאני נוהג להגיב בהם.
קטגוריה B תכלול בלוגים שחשוב לי להתעדכן מהם, אבל הם בעדיפות פחותה יותר.
קטגוריה C תכלול בלוגים נוספים.
קטגוריית wordpress תכלול בלוגים עצמאיים.
קטגוריית הנסיון תכלול בלוגים שנרשמתי אליהם לצורך מעקב. עם הזמן אני מוחק את אלה שפחות מעניינים, ומשאיר את הטובים. הטובים במיוחד יועברו בהמשך לאחת מהקטגוריות A B C.

לגבי בלוגים חדשים לנסיון – כשאני נתקל בבלוג חדש, אני לעולם לא שופט את טיבו לפי רשומה אחת. אני הולך אחורה לרשומות הקודמות, ורק אז מחליט אם לצרף אותו לעדכונים.


כדי להתעדכן אני משתמש בתוכנה Liferea, שהיא Linux Feed Reader. היא דומה ל-FeedReader החלונאית, רק יותר טובה.

לצורך המחשה, הכנתי סרטון שבו ניתן לראות את הקטגוריות ואיך זה עובד. הוספתי לסרטון רצועת אודיו, אבל משום מה לא שומעים אותה.






מי שמסיבה כלשהי לא הצליח לראות את הסרט, יאלץ להסתפק בתמונה הבאה (אפשר ללחוץ להגדלה):




תחום הבלוגים דינמי - בלוגים נפתחים ונסגרים, ובאמצעות ה-RSS מתאפשר לי לנהל את העדכונים בנוחות וכך להתמודד עם זה.
נראה שרוב המשתמשים בתפוז מתעדכנים דווקא באמצעות דוא"ל.

יום שישי, 10 ביולי 2009

השאיבה החודשית בתמונות

הקיץ כבר בשיאו, ולא רק אנחנו סובלים מהחום. המחשבים שלנו סובלים הרבה יותר, והטמפרטורה של המעבד יכולה להגיע בקלות ל-60 מעלות ומעלה. בתקופה האחרונה המחשב שלי זועק לעזרה - המאוורר של המעבד מסתובב במהירות המקסימלית שלו, בנסיון לקרר את המעבד הלוהט מחום. זה גורם לרעש מטריד, וירידה בביצועים של המחשב שלי בשעת מאמץ.
האויב הכי גדול של המחשב, ובמיוחד בקיץ, הוא האבק שמצטבר בתוך המארז. הפעם אני מזמין אתכם לראות איך אני מנקה את שכבת האבק שמצטברת במאוורר ובמארז, וכך מקל על המחשב בקיץ החם הזה.



הנה המארז. סיבבתי אותו כך שיהיה לי נוח לפתוח.

( ניתן ללחוץ על כל תמונה כדי לראות אותה בגודל המקורי)





אני לוקח מברג פיליפס ומשחרר את שני הברגים:




מסיר את המכסה:






וזה מה שיש בפנים. ניתן לראות את המאוורר, ומייד נתקרב ונראה מה קרה לו.







שימו לב לאבק שהצטבר על צלעות הקירור והמאוורר. האבק הזה כולא את החום ומונע ממנו לזרום החוצה, וכך המאוורר מתקשה לקרר את המעבד.








את האבק אני הולך לשאוב עם הדבר הזה:







אני מפעיל את שואב האבק ומתקרב בזהירות אל המאוורר:






אני מצמיד בזהירות את צינור השאיבה ושואב את האבק:







אחרי השאיבה ניתן לראות שרוב האבק הוסר:







ואם כבר פתחתי את המחשב, למה לא לשאוב בזהירות את האבק שהצטבר בתחתית?







לאחר שניקיתי את האבק, אני סוגר את המארז:







מחזיר אותו למקום ומחבר את הכבלים:







ובסוף מחבר גם לחשמל:







עכשיו הכל מוכן:







אבל לפני ההדלקה, נתקרב לחזית המארז. המדבקה שנמצאת בצד שמאל למטה, אומרת שהמחשב מיועד למערכת ההפעלה windows xp. וזאת מערכת ההפעלה שקיבלתי כשקניתי אותו:







אבל, כמו שסיפרתי בעבר, וכפי שמצויין בבלוג בצד שמאל, כיום אני משתמש בדביאן גנו-לינוקס.
אני מדליק את המחשב ולינוקס נטענת:








הנה, המערכת הגרפית מייד תהיה מוכנה:








ודביאן תבקש ממני את שם המשתמש שלי:







וגם את הסיסמא:







אחרי שהזנתי את שם המשתמש והסיסמא, אני מגיע לשולחן העבודה שלי (הוא קצת מבולגן):







ועכשיו, כדי לבדוק איך מערכת הקירור מתמודדת בתנאי מאמץ, אני מפעיל את המשחק urban terror. זהירות - זה משחק ממכר כמו סם.








נכנסתי למשחק, ואכן חל שיפור בקירור. המאוורר לא מתאמץ, ואין רעש מכיוון שניקיתי את האבק:




אני רק רוצה להדגיש, שהשאיבה חייבת להתבצע בזהירות כדי לא לפגוע ברכיבי המחשב. אם אתם לא יודעים בדיוק מה אתם עושים, עדיף למסור את המחשב לניקוי יסודי יותר במעבדה.
מומלץ לבקר בכתבה הזאת למידע נוסף.
שיהיה לנו שימוש מהנה ומספק במחשבינו, ושהקיץ הזה יעבור מהר.