לרוב המשתמשים הביתיים כיום יש רק מערכת הפעלה אחת - windows, ורק חבילת יישומים משרדיים אחת – אופיס. כמו כן רוב המשחקים למחשב מיוצרים רק עבור windows, כי לרוב המשתמשים (כ-88%) יש מערכת הפעלה windows.
כמעט כל מחשב ביתי היום, מגיע עם מערכת ההפעלה של מיקרוסופט, ואף נקרא על שמה - "מחשב windows”.
השליטה של מיקרוסופט על המחשבים הביתיים נובעת מההשתלטות שלה על תחום מערכות ההפעלה. ברגע שהשתלטה על שוק מערכות ההפעלה, היא קבעה את שאר הדברים. היא לא הציעה מערכת הפעלה טובה יותר, אלא השתמשה בתחבולות (וניצול טעויות של המתחרים) כדי להשתלט על השוק.
מיקרוסופט היא מונופול, וכמו שידוע - מונופול מנצל את כוחו כדי לקבוע מחיר גבוה יותר מהמחיר שהיה אם היתה שוררת תחרות בשוק. מיקרוסופט פועלת בשיתוף פעולה עם יצרני רכיבי המחשבים, ודואגת להוציא כל הזמן גרסה חדשה של windows שדורשת מחשב חזק יותר כדי לפעול. בצורה הזאת גם יצרני המחשבים מרוויחים, וגם מיקרוסופט, שמוציאה כל פעם גרסה תובענית ויקרה יותר. מי שבוחר להישאר מאחור עלול לסבול בשלב מסויים, כי התמיכה של ה-windows הישנה שלו תיגמר, והוא יהיה חייב לשדרג את עצמו למחשב חדש ומערכת הפעלה חדשה.
כשתלויים בחברה אחת, כמובן שהיא מכתיבה למשתמשים איך הם ישתמשו במחשב, והם גם תלויים בחסדיה ובתקלותיה.
תחום התוכנות הוא תחום שלא מצריך תשתית מאוד יקרה/נרחבת כדי להתחיל לפתח בו. צריך רק משאבים שכליים, וזמן (מסתבר שתמריץ כספי הוא לא הכרחי). הנסיון בתחום הזה הוכיח שאנשים מסוגלים ליצור בהתנדבות ותוך שיתוף פעולה דברים איכותיים.
רוב משתמשי המחשב מכירים רק את מה שמיקרוסופט לימדה אותם – שתוכנות עולות כסף, ושאין רשות לדעת איך הן פועלות, לשנות, להעתיק, או להפיץ אותן. זה נראה מובן מאליו, כי כמו בכל מוצר אחר – גם בתוכנות יש זכויות יוצרים.
מסתבר שקיימת גישה הפוכה לגמרי, שאומרת שתוכנה צריכה להיות חופשית. החופש מתבטא בכך שמותר לדעת איך היא פועלת, להעתיק, לשנות ולהפיץ אותה, וחייבים להתיר לאחרים לעשות את אותו הדבר. החופש הזה מאפשר לאנשים לפתח את אותה תוכנה חופשית באופן קהילתי, בניגוד לתוכנה קניינית, שבה היצרן מגביל את המשתמש - שאין לו דרך (קוד המקור סגור) והיתר לשנות ולהפיץ אותה.
מי שמחזיק באידאולוגיה הזאת הוא מייסד הגישה - ריצ`רד סטולמן, שפועל כבר הרבה שנים לקידומה.
המשתמש הממוצע עלול לטעון שהוא לא יודע לתכנת ואין לו צורך בכך, וזה נכון. אבל כל אחד מרוויח מזה (חוץ ממיקרוסופט). יש לפחות 3 יתרונות: 1) לא משלמים כסף עבור השימוש 2) אפשר להנות מהפיתוח של אנשים שכן יודעים ורוצים לפתח. 3) מכיוון שקוד המקור פתוח, אי אפשר להחביא בפנים אמצעים למעקב אחרי המשתמשים. הכל שקוף.
אז יש שתי גישות מנוגדות: 1) הגישה המסחרית של מיקרוסופט ואחרים, שבה המטרה היחידה היא להרוויח כמה שיותר כסף. 2) הגישה החופשית, שבה ניתן חופש למשתמש ללמוד, להפיץ ולשנות את התוכנה. כתוצאה מכך אנשים יכולים לפתח באופן קהילתי לטובת כולם.
יש גישה נוספת - "קוד פתוח", שבה הדגש הוא לא על החופש של המשתמשים, אלא על יעילות בפיתוח. לכן הגישה הזאת שונה מגישת "התוכנה החופשית" של סטולמן.
באיזו גישה הייתם בוחרים?
אני הייתי בוחר לתמוך בגישה החופשית, שמיטיבה עם המשתמשים ולא עם הפירמות, שכאמור מטרתן היחידה היא לעשות כסף על ידי הגבלת המשתמשים.
אז מה עושים?
כיום, כל מי שמעוניין יכול להתקין במחשבו מערכת הפעלה חופשית, כמו ,GNU/Linux, ולהפחית את התלות במונופול של ביל ובחברות האחרות. יש לבחור את הגרסה (הפצה) שהוא מעדיף למערכת ההפעלה הזאת, להוריד אותה למחשב, ולהתקין.
הפעם הראשונה שניסיתי את GNU/Linux היתה לפני 10 שנים, במאי 1999 כאשר התקנתי את Red Hat GNU/Linux. לא הצלחתי לעשות איתה הרבה (אני משתמש פשוט), על אף שהיה בה שולחן עבודה גרפי. חזרתי ל-windows.
בשנים האחרונות נודע לי שרוב היישומים שאני משתמש בהם, פועלים גם בגנו/לינוקס. ליישומים האחרים, שאין להם גרסה לגנו/לינוקס, יש תחליף. בעקבות זה חשבתי שהגיע הזמן לתת עוד הזדמנות למערכת ההפעלה הזאת, ומידי פעם כשאני שומע שיצאה גרסה חדשה של אחת מהפצות גנו/לינוקס המובילות, אני מנסה אותה.
ניסיתי בעבר את אובונטו, פדורה ודביאן, ולא הייתי מרוצה. באובונטו התחברתי לאינטרנט אלחוטי באופן אוטומטי, אבל לא הצלחתי להפעיל תלת מימד בצורה חלקה. בפדורה היה באג מעצבן שגרם לסגירה כל פעם שהפעלתי סרטון פלאש. בדביאן לא הצלחתי לעשות כלום חוץ מלבהות בשולחן העבודה.
את כל הבעיות האלה ניתן היה לפתור, אבל לא ידעתי איך, וכנראה גם לא התחשק לי לחפש אחרי הפתרונות.
אובונטו נחשבת כיום להפצה הפופולרית ביותר, כנראה בזכות היותה חדשנית וידידותית למשתמש. אני החלטתי לאמץ דווקא את דביאן (שאובונטו מבוססת עליה) כהפצה המועדפת עליי, מהסיבות הבאות:
-מאחורי דביאן (Debian) לא עומד שום גוף מסחרי
-זה פרוייקט קהילתי לגמרי, שמתוחזק על ידי מתנדבים רבים
-מדובר בהפצה ותיקה, משנת 1993
-החוזה החברתי של דביאן וההקפדה על חופש
-מנהל החבילות, שאף אומץ על ידי הפצות אחרות
-יציבות
-מאגר גדול של תוכנות
החיסרון של דביאן הוא שהיא לא עדכנית כמו אובונטו למשל, אבל אני מוכן לשלם את המחיר בזכות שאר היתרונות.
אז התקנתי את הגרסה החדשה שיצאה לדביאן (5), וזאת הפעם הראשונה שאני מרוצה.
אני מרוצה כי הצלחתי סוף סוף להגדיר אינטרנט אלחוטי, להתקין דרייבר לכרטיס המסך ובזכות זה להפעיל תלת מימד, ולראות סרטוני פלאש. לגבי אופיס – יש תחליף שנקרא open office, הוא לא מושלם אבל הוא הולך ומשתפר, ומהווה איום על אופיס של מיקרוסופט.
לגבי משחקים, המשחק היחיד שאני משחק בו פועל גם בגנו/לינוקס, כך שאין לי בעיה.
כמעט כל דבר שארצה לעשות – קיימות בשבילו תוכנות במאגר החופשי. לדוגמא – רציתי להוסיף כתוביות לסרטון, וחיפוש קל במאגר בתוספת עזרה של גוגל - גילה לי את התוכנות שמאפשרות לעשות את זה.
התוצאה הסופית – אני עושה בגנו/לינוקס בדיוק את אותם הדברים שעשיתי בחלונות, כלומר הקטנתי את התלות במונופול של ביל. המחשב שלי לא עובד פחות טוב מקודם, אולי אפילו טוב יותר. נכון, יש חסרונות שנובעים משליטת מיקרוסופט (תוכנות שעובדות רק על windows ואין להן תחליף בגנו/לינוקס), אבל התקווה היא שבמערכות הפעלה חופשיות יהיה בהמשך את כל מה שמיקרוסופט שולטת עליו.
למי שרוצה לקרוא על היתרונות הרבים של גנו/לינוקס, הנה קישור (באנגלית).
החסרונות של גנו/לינוקס הם שהיא עדיין פחות ידידותית למשתמש מ-windows, ולא תומכת בחלק מההתקנים.
בנוסף יש תוכנות שאין להן תחליף בגנו/לינוקס. קיימים משחקים, אבל אם אתם גיימרים רצוי שלא תעברו למערכת ההפעלה הזאת, כי מיקרוסופט עדיין שולטת בתחום.
ניתן להתקין את המערכת לצד windows וכך להתמודד עם הבעיה.
יש לציין שמערכת ההפעלה הזאת היא חופשית, ולפעמים כוללת גם דרייברים חופשיים. אבל לא תמיד הדרייברים האלה פועלים כמו שצריך, ומתאפשר לרוב להתקין דרייברים קנייניים.
לסיום, שני קישורים לכתבות שפורסמו על התקנת אובונטו, הפצה פופולרית של גנו/לינוקס:
אובונטו למתחילים - מדריך וידאו
התקנת אובונטו
