מולטיפוקס - תוסף מומלץ לפיירפוקס

לרבים מאיתנו יש מספר שמות משתמש - למשל בתפוז, בשירותי דואר אלקטרוני וכו`. עד היום נהגתי להתנתק משם משתמש אחד כדי להתחבר עם שם משתמש אחר, אבל לא עוד.

לאחרונה קראתי המלצות (בבלוגים מהעולם) על תוסף לפיירפוקס, שמאפשר לעבוד עם מספר שמות משתמש בעת ובעונה אחת, ובקלות. אז התקנתי אותו ונוכחתי שהוא אכן עובד יפה וללא תקלות.
על דברים שימושיים ושווים אני נוהג להמליץ, בהתאם למסורת בבלוג.

התוסף נקרא Multifox, והוא נמצא כאן.

איך משתמשים בו?
זה פשוט מאוד. לאחר התקנת התוסף, יתווסף לתפריט "קובץ" פריט שנקרא New Identity Profile. הפריט הזה יופיע גם בתפריט לחיצה ימנית על סימניות, לשוניות וקישורים:

בחירה בפריט תפתח חלון חדש, עם פרופיל זהות חדש שאיתו אפשר להתחבר לחשבונות שונים:

כפי שרואים בצילום, החלון החדש שנפתח מסומן במספר 2. זה פרופיל הזהות השני. אם נפתח עוד חלון כזה - הוא יסומן ב-3, וכו`.
שימו לב שפרופיל הזהות "הרגיל" (הראשון) לא מסומן באף מספר. התוסף מתייחס אליו כפרופיל 1.

אחרי שנפתח החלון הזה, אפשר להתחבר לשם משתמש נוסף בתפוז (ו/או באתרים אחרים), ולעבוד במקביל עם שמות משתמש אחרים בחלונות עם פרופילי זהות אחרים.
בכל חלון כזה אפשר לפתוח לשוניות וחלונות נוספים, והם יקבלו בירושה את התכונות של החלון המקורי.
התוסף יזכור בפעמים הבאות את שמות המשתמש בכל פרופיל זהות.

למה העולם קיים?

האם תהיתם פעם למה היקום קיים, איך הוא נוצר והאם יש לזה תכלית? רובנו בכלל לא חושב על זה, על אף שמדובר בשאלה בסיסית ביותר. טרדות החיים משכיחות מאיתנו את העניין.

לשאלה הזאת אין עדיין תשובה מדעית, ומדובר בתעלומה. הפיזיקאים חוקרים ומנסים להבין את ה"מה" - מה מכיל היקום, ואיך הוא נוצר. אבל השאלה "למה" היא כבר שאלה פילוסופית ודתית. למה שבכלל יהיה יקום? מאיפה כל החומר הגיע?

לפני שנעסוק ב"למה", נכיר את ה"מה".

מה ידוע על היקום?

סדרי הגודל ביקום הם בלתי נתפשים - מבחינת זמן, גודל, כמות, ומרחק.

הגיל המוערך של היקום לפי תאוריית המפץ הגדול - 13.7 מליארד שנים.

גודל היקום - היקום הוא מקום ענק, מאוד. משערים שהוא מתפשט, ומשערים שהגלקסיות מתרחקות אחת מהשנייה במהירות הולכת וגדלה.
היקום הנצפה הוא עקרונית היקום שניתן לצפייה במגבלות מהירות האור. לכן את רוב היקום אין לנו יכולת לראות, בלי קשר לרמה הטכנולוגית.
גודלו של היקום הנצפה מוערך בעשרות מליארדי שנות אור.

הצילום הרחוק ביותר של היקום נקרא Hubble Ultra Deep Field:

תמונה ציבורית, של נאס"א

טלסקופ החלל האבל יצר את התמונה ב-2004. מדובר כאמור בצילום הרחוק ביותר של היקום, שנודע לאנושות. כל נקודה וכתם בצילום הזה הוא גלקסיה עם מליארדי כוכבים. יש בתמונה כ-10,000 גלקסיות. מדובר בגלקסיות קדומות, והצילום הזה הוא כמו מסע בזמן אל היקום הקדום.
בגלל המרחק האדיר, הגלקסיות בתמונה נמצאות כיום במקומות אחרים. אנחנו רואים בצילום את מיקומן לפני מליארדי שנים. האור מהגלקסיות הגיע אלינו אחרי כל השנים האלה.



הסרטון הבא מספר על גודלו של היקום, ועל הצילום של החלל העמוק:

כמות הכוכבים - יש ביקום מליארדים רבים של גלקסיות, ובכל גלקסיה מליארדים רבים של כוכבים. כדור הארץ ומערכת השמש הם אפילו לא גרגר חול בהשוואה לכמות הכוכבים שיש.


מערכת הכוכבים הקרובה ביותר למערכת השמש - מכונה אלפא קנטאורי, ורחוקה כ-4.3 שנות אור מאיתנו.
שנת אור זה המרחק שהאור עובר בשנה - 9,460,730,472,580.8 ק"מ.
מהירות האור בריק - בדיוק 299,792,458 מטרים לשנייה, שזה בערך 1.08 מליארד קמ"ש. לפי תורת היחסות זאת המהירות הגבוהה ביותר שגוף/חלקיק כלשהו יכול תיאורטית להתקרב אליה, אבל לא לעבור אותה.


הקוטר של גלקסיית שביל החלב (הגלקסיה שבה נמצא כדור הארץ) הוא 100,000 שנות אור. זה אומר שלקרן אור יקח 100,000 שנים להגיע מקצה אחד של הגלקסיה לקצה השני. העובי של הגלקסייה - 1000 שנות אור.
הגלקסיה הקרובה ביותר לגלקסיית שביל החלב מכונה אנדרומדה, מרחקה כ- 2.5 מליון שנות אור ממרכז גלקסיית שביל החלב. הקוטר שלה הוא 220,000 שנות אור.


הקבוצה המקומית - צביר של יותר מ-50 גלקסיות מושפעות כבידתית, שכולל את גלקסיית שביל החלב.
מעריכים שבמרכז גלקסיות רבות מצוי חור שחור, שהשמשות בגלקסיה נעות סביבו.

חור שחור - גרם שמיימי שבו הכבידה והצפיפות אינסופיים. הוא נקרא שחור מכיוון שאפילו האור לא יכול להימלט ממנו.

פלזמה - מצב צבירה שלא נפוץ בכדור הארץ, אך מהווה את רוב החומר הידוע ביקום.

חומר אפל - חומר בלתי נראה, שעל קיומו מסיקים עקב השפעת הכבידה שלו.

אנרגיה אפלה - אנרגיה לא ידועה שמהווה ביחד עם החומר האפל - 96% מהמסה של היקום.

המפץ הגדול - תיאוריה שלפיה היקום התחיל מנקודה בודדת, במאורע שקרה לפי ההערכות לפני 13.7 מליארד שנים, שבו נוצרו המרחב והזמן וכל מה שקיים.

מימדים נוספים - לפי תיאוריות פיזיקליות מסויימות, יש ביקום יותר מימדים ממה שידוע לנו.


==============================================
עד כאן חלק קטן מהנתונים וההשערות של המדע. למידע נוסף אני ממליץ על הסרט סטיבן הוקינג - מלך היקום.


השאלה היא מאיפה הגיעו כל האנרגיה/חומר, הרי לפי ההגיון אין סיבה שזה יתקיים. למה שזה יהיה קיים?

אנחנו רגילים לחשוב שלכל דבר יש סיבה ומקור, אבל יתכן שהתשובה הנכונה היא: "ככה". יש דברים שאין להם סיבה והיו קיימים תמיד ("תמיד" זה מושג יחסי, הם היו קיימים בלי קשר לזמן), או שנוצרו בשלב כלשהו מסיבה שרירותית.
אנחנו לא יודעים אם חוקי הטבע קיימים במקומות מרוחקים ובמימדים אחרים שלא ידועים לנו, וגם לא אם הם קבועים לאורך זמן. כי יכול להיות שהם משתנים כל 100 מליארד שנה. יתכן שהחוקים שמוכרים לנו הם מקרה פרטי מתוך אינסוף מקרים שונים.


יכול להיות שבאיזו פינה ביקום (אולי מחוץ ליקום) חומר ואנרגיה נוצרים מכלום, ושם גם נקבעות התכונות שלהם. יכול להיות שיש אינסוף יקומים שונים ומשונים. מה שבטוח הוא שאין לנו מושג לגבי זה וספק אם אי פעם יהיה. כי היקום גדול מדי, ואנחנו קטנים.


אפשרות קיומו של בורא
יכול להיות שהאדם המציא את אלוהים כדי לתת הסבר ומשמעות לחיים. יתכן גם שאלוהים באמת קיים, וברא את היקום.

אין הוכחות לגבי קיומו של בורא, אבל אם נניח שהוא קיים, אז:

הוא אינסופי בהגדרה, ולכן כל יכול. הוא מעבר לכל דבר שאנחנו יכולים או לא יכולים להעלות על הדעת.


יכול להיות רק בורא אחד.
יש שמקשים ושואלים: “הבורא לא יכול להיות כל יכול, כי הוא לא יכול לברוא את עצמו". זה לא נכון. הבורא יכול לברוא כל דבר, גם את האינסוף. אבל האינסוף זה הוא. לכן אין לזה משמעות. אין משמעות להוספת אינסוף לאינסוף. כמו כן השאלה מי ברא את הבורא חסרת משמעות, כי הוא תמיד היה - הוא מעבר לזמן.


הבורא חייב להיות טוב, מכיוון שהוא שלם ואינסופי, ורוע הוא מגרעה.

קיומו של הסבל בעולם:
אם הבורא הוא טוב ומיטיב (הטוב מטבעו רוצה להיטיב), איך זה שקיים כל כך הרבה צער וסבל בעולם?
ההסבר שלי הוא:
1) קודם כל אנחנו נוטים להתעלם מהטוב ולחשוב רק על הרע. כל רגע שאנחנו חיים הוא סוג של נס והטבה שמקורה (לפי ההנחה שהנחנו) בבורא.
2) הבורא נותן לנבראים להתנהל לפי רצונם ולא מתערב במה שקורה בעולם. זה לפחות ממה שאנחנו רואים יום יום – חוסר צדק, רציחות וכו`.
3) הסבל חייב להיות סופי.
4) ייתכן שדברים רעים שקורים לנו, הם למעשה דברים טובים, רק שאנחנו לא מבינים את זה כי אנחנו לא רואים את התמונה השלמה.
מכיוון שהבורא הוא טוב ומיטיב, בהכרח קיימים חיים נוספים אחרי החיים בעולם הזה, שאין בהם סבל כלל. כי הוא לא ייצור נבראים כדי לעשות להם רע.

האם בעולם הבא אנשים נענשים על מעשיהם הלא טובים?
לדעתי לא. מכיוון שהבורא הוא טוב, הוא לא יעניש אף אחד. הוא יפצה את מי שסבלו בעולם הזה. הפיצוי יהיה צודק ומושלם.

נשאלת השאלה: בשביל מה העולם הזה נברא. הרי אפשר היה ליצור עולם מושלם מלכתחילה, עולם שבו כולם היו טובים ומושלמים, כולם היו נהנים בלי להתאמץ, ולא היו קיימים סבל ומוות. את התשובה לשאלה הזאת יודע רק הבורא, בהנחה שהוא קיים.


כאן מגיעה עוד שאלה שקשורה לזה – למה הבורא מסתיר את עצמו?
-אולי הוא לא מסתיר את עצמו, ואנחנו לא יכולים רואים אותו כי אנחנו מוגבלים בעולם הנוכחי.
-אולי הוא לא רוצה להשפיע עלינו ועל מעשינו. זה מתיישב עם ההנחה שקיימים חיים נוספים, בעולם אחר שבו הבורא גלוי יותר, שם הוא מיטיב עם הנבראים יותר ובאופן גלוי.

מהנחת קיומו של בורא עולות כל מיני שאלות וסתירות.

לסיכום, המסקנות שלי לגבי הבורא הן:
אם הוא קיים:
1) הוא בהכרח טוב.
2) הוא לא מתערב במה שמתרחש בעולם, כי עובדה שקורים הרבה דברים רעים ויש סבל. זה בניגוד לדעה שיש השגחה פרטית, ושהאל משפיע על מעשיהם של אנשים.
3) חייב להיות עולם נוסף אחד לפחות, שבו הנבראים לא סובלים כלל, כי האל לא יברא ישויות כדי להרע להן.


זאת היתה רשומה לא מהעולם הזה.

הדברים הטובים בחורף

מידי שנה, בסביבות חודש יוני, אני מפרסם רשומה בה אני מצטער על בואו של הקיץ הישראלי ומציין את חסרונותיו. כך עשיתי ב-2008 וב-2009.
הפעם אני מקדיש רשומה לכבוד בואו של החורף, ומציין כמה מהדברים הטובים שבו, בליווי תמונות להמחשה.


הדברים הטובים שלהלן, מתאפשרים בזכות מזג האוויר הנעים השורר בחורף:

פעילות מחוץ לבית – בחורף אפשר לצאת החוצה בלי לסבול מחום ולחות. פעילות ספורט, טיולים או הליכה - זה הזמן.

שינה – גם אוהבי הקיץ יודו שבחורף איכות השינה עולה, ואין מה להשוות לנדודי השינה בקיץ. אמנם קשה יותר לקום מוקדם בבוקר, אבל מה עדיף?

גם המחשב לא סובל. בקיץ רכיבי המחשב סובלים מחום, מה שמקצר את חייהם ואף פוגע בביצועים. בחורף המחשב יכול להנות מטמפרטורה נורמלית. צריך רק להיזהר מברקים והפסקות חשמל.

ונדליזם - הספסלים האלה, שעליהם רבצו כנופיות של שיכורים בלילות הקיץ, שוממים בחורף.
בחורף יש פחות מסיבות ואירועים בחוץ, ופחות ונדליזם.
שקט להורים - כי כל הילדים בבית הספר - אין חופש גדול. כתוצאה מכך, גם הקניונים ריקים מילדים - והציבור מרוויח.

אבוקדו - עוד דבר טוב שמגיע בחורף (אני מכור לאבוקדו).

מרק. זה הזמן לשתות בלי להזיע.
וכמובן שאר התבשילים החמים.

מזג האוויר – בקיץ אין הפתעות, יכול להיות עומס חום בינוני או כבד. בחורף יש פעילות הרבה יותר מעניינת.

לבוש - בחורף אפשר להתלבש מכובד, אבל בלי לסבול מחום.




סיכום
לעומת הקיץ, שבו אני סופר את הימים עד לסיומו, בחורף אני מתענג על כל יום. כרגע החודשים הנעימים עוד לפנינו - דצמבר, ינואר, פברואר, מרץ. אבל זה תמיד עובר מהר.
חורף גשום ומהנה לנו.

טוויטר בהנאה

על טוויטר (Twitter) שמעתי כבר לפני יותר משנתיים.
אבל כמו כל דבר שנוסד בחו”ל, תמיד לוקח שנתיים-שלוש עד שמתחילים לדבר על זה כאן בארץ, בשלב שבו השירות כבר כבש את העולם.

לאחרונה החלטתי לבדוק מקרוב במה בדיוק מדובר.
בהתאם למסורת בבלוג, אני ממליץ לכם על השירות הזה כי מצאתי שהוא שימושי לכל אחד/ת מאיתנו.
ואת זה אני אומר כמי שלא חובב רשתות חברתיות.



לאחר שנרשמתי באתר שלהם, קראתי בעניין רב הרבה כתבות ורשומות בנושא בעברית ובאנגלית. קראתי גם את עמודי העזרה של טוויטר, והתקנתי תוספים ותוכנות עזר לנסיון. השתמשתי בשירות כ-3 שבועות, וכעת אני מגיש לכם את הסיכום שיאפשר התחלת שימוש קלה ומהירה, וניצול כלי העזר הטובים ביותר שידועים לי.

שימו לב שאני לא כותב את הדברים כמומחה, אלא כמשתמש חדש. אם יש בקהל משתמשים מנוסים – אתם מוזמנים לתרום מהידע והנסיון שלכם.

מה זה טוויטר?
טוויטר הוא סוג של רשת חברתית פופולרית (רק בעולם כמובן) שצומחת במהירות, אבל כאן בארץ כמעט אף אחד לא פעיל בה, חוץ מכמה אנשי מחשבים ואושיות אינטרנט.


מה עושים שם?
זה סוג של בלוגיה עולמית פשוטה, שבה בכל "בלוג" אורך כל רשומה הוא עד 140 תווים. לכן מכנים את זה מיקרו-בלוג. בטוויטר משתמשים כדי לעדכן את המתעניינים במה שאתם עושים כרגע, או רוצים לומר באותו הרגע, או רוצים לשתף באותו הרגע (קישורים וכו`), או - כדי להתעדכן במה שאחרים עושים/ממליצים, או במה ש"חם" בעולם.
אנשים אחרים יכולים להרשם לעדכונים שלכם (בשפת הטוויטר - "לעקוב אחריכם”), בדומה לבלוג, ולקרוא את מה שיש לכם להגיד.
אם זה מזכיר לכם את ה-snooz של תפוז, אכן מדובר באותו הדבר. אבל לטוויטר יש יתרונות נוספים שיתבררו בהמשך.

מדובר בערוץ תקשורת יעיל לעדכונים. אם יש לכם 100 חברים זה יעיל מאוד לעדכן אותם בעדכון בטוויטר, ולא למשל בשליחת מייל או מסר.


איך משתמשים בזה?
תהליך ההרשמה קצר ואף פשוט יותר מההרשמה לתפוז.
בסיומו אתם מגיעים לעמוד שלכם, בו יש תיבת טקסט שבה רושמים את ההודעה ולוחצים עדכן.
מתחת לתיבת הטקסט מופיעים העדכון האחרון שלכם, והעדכונים האחרונים של מי שבחרתם לעקוב אחריהם:

בצד ימין למעלה ניתן לראות אחרי כמה אני עוקב, כמה עוקבים אחרי, וכמה עדכונים פרסמתי. כדי לראות פרטים לגבי כל אחד מאלה, אני פשוט לוחץ על כל קישור.
למטה מופיעים מדורי התגובות, ההודעות הפרטיות והמועדפים.

העדכונים יכולים להכיל רק טקסט. לצורך שליחת תמונות או וידאו, יש שירותים שעובדים עם טוויטר כגון twitpic.

מחיקת עדכונים - אם פרסמתי עדכון ואני מתחרט - אני רשאי למחוק אותו.
אי אפשר לערוך הודעות.

הוספה למועדפים - אם נתקלתי בעדכון חשוב שאני רוצה לחזור אליו - אפשר להוסיפו למועדפים.

תגובות - אם ברצונכם להגיב למישהו או להזכיר אותו ושהוא יידע מזה, פשוט עושים את זה כעדכון חדש - רק שרושמים בהתחלת ההודעה את שם המשתמש שלו ומוסיפים לפניו כרוכית - @. ככה הוא יידע שהגיבו לו, הוא יראה את זה אצלו במדור התגובות.
אפשר כמובן להגיב לכל אחד, גם אם לא עוקבים אחריו.

הרשמה לעדכונים - לכל משתמש יש עמוד באתר (כמו זה שלמעלה), עם העדכונים שאליהם הוא נרשם. בעמוד הזה יש לחצן follow שמשמש להרשמה לעדכונים ממנו.

כיווץ קישורים - בגלל מגבלת 140 התווים, רוב המשתמשים מכווצים את הקישורים בהודעות שלהם. קיימים (לפחות) עשרות אתרים שתפקידם לכווץ קישורים, ויש להם שמות קצרים ומוזרים כגון: is.gd, או bit.ly. השמות הם קצרים כדי שהכתובת המכווצת תהיה קצרה ככל האפשר.

כמובן שיש כלים שונים שיודעים להתחבר לאתרים האלה ולכווץ באופן אוטומטי את הכתובת. הכל בהמשך הרשומה.

הודעות פרטיות - ניתן לשלוח הודעה פרטית למשתמשים אחרים, אבל רק אם הם עוקבים אחריכם.

חסימת עוקבים - אפשר לחסום מישהו מלעקוב אחריכם. התוצאה - הוא לא יוכל לעקוב אחריכם, אתם לא תופיעו ברשימה שלו, והוא לא יוכל להגיב לכם.

פרטיות – אפשר להגדיר את החשבון שלכם כפרטי ואז הוא לא יופיע באף מקום באתר. אם מישהו ירצה לעקוב אחריכם – הוא יצטרך לקבל אישור מכם.

חיפוש משתמשים וחיפוש כללי - אפשר לחפש משתמש או לחפש ביטוי כלשהו בהודעות.

public timeline - מדובר ברשימת העדכונים הכללית, להבדיל מהרשימה שלכם, או הרשימה שכוללת את ההודעות של מי שאתם עוקבים אחריהם.

hashtags - מקובל לשים # לפני מילות מפתח בהודעה שלכם, ומוסכם שהסימן הזה משמש כתגית. כך משתמשים אחרים יוכלו למצוא את ההודעה שלכם בחיפוש.

RT- retweet – אם ראיתם הודעה של מישהו ואתם רוצים לשתף את העוקבים שלכם באותה הודעה, נהוג לכתוב RT ואחרי זה @username ואת ההעתק של ההודעה.

trending topics - בעמוד שלכם בצד ימין למטה (רואים את זה בתמונה העליונה) מופיעים 10 הנושאים שהוזכרו הכי הרבה בהודעות בטוויטר.

RSS - כל בעל חשבון בטוויטר יכול להרשם ל-RSS של החשבון שלו ולקבל ככה את העדכונים.


יש ששואלים: בשביל מה צריך את זה? יש לי את פייסבוק!
אחד מהדברים שאהבתי בטוויטר הוא הפשטות.
בניגוד לפייסבוק – שכולל הרבה אפליקציות, בטוויטר לא תבזבזו את הזמן על דברים אחרים.
כי טוויטר בנוי רק לדבר אחד – עדכונים. הוא לא כולל את כל הדברים שמסביב שמסיחים את הדעת.
לא צריך לבקש אישור ממישהו כדי להתחיל לעקוב אחריו (אלא אם החשבון שלו פרטי). גם לא צריך להתנצל על הפסקת המעקב. טוויטר נועד למעקב אחרי כל מי שתרצו.
בנוסף, בניגוד לפייסבוק – לא חייבים להיכנס לאתר כדי להשתמש בכל שירותיו - יש אינספור תוכנות ותוספים שמאפשרים לכם לבצע את רוב או כל הפעולות בנוחות מכל מקום.
פייסבוק היא רשת חברתית דביקה שבין היתר מאפשרת לעדכן את החברים שלכם במה שאתם עושים. טוויטר היא רשת חברתית שעוסקת רק בעדכונים.
אגב, אפשר לעדכן בטוויטר גם מתוך פייסבוק.


העזרים החיצוניים
בטוויטר מעודדים מפתחים לפתח כלים שיעבדו איתו (באמצעות ה-API). מכיוון שטוויטר שירות פופולרי, פותחו עבורו הרבה עזרים שמאפשרים להתחבר אל החשבון, לעדכן ולהתעדכן ולבצע פעולות, והכל מבלי להיכנס בעצמנו לאתר. זה גם מה שהוסיף לפופולריות של השירות.

אני מחלק את הכלים ל-3 קבוצות:
יישומים רגילים שיודעים להתחבר לחשבון שלכם.
תוספים לפיירפוקס.
Adobe AIR – טכנולוגיה חוצת פלטפורמות שמאפשרת ליצור יישומי אינטרנט עשירים לשולחן העבודה. היישומים המתקדמים והפופולריים ביותר לטוויטר נמצאים בקטגוריה הזאת.


יישומים רגילים:
על החלק הזה אני מדלג, כי אני לא משתמש ב-windows ולכן מתמקד בתוספים לפיירפוקס ו-Adobe AIR applications שעובדים גם ב- Linux. ב-Linux אני משתמש ב-Twitux:

תוספים לפיירפוקס:
התוסף הראשון שעוסק בטוויטר ואמליץ עליו, הוא תוסף נהדר ופופולרי שנקרא Echofon. עד לאחרונה הוא היה מכונה TwitterFox.
התוסף הזה מאפשר את הפעולות הבסיסיות בטוויטר: התעדכנות, שליחת עדכונים, מחיקת עדכונים, בדיקת הודעות פרטיות, בדיקת אזכורים/תגובות, הוספה למועדפים. הוא מאפשר גם לעבור בין כמה חשבונות בקלות.
למה הוא בסיסי? כי אי אפשר למשל להירשם לעדכונים חדשים, ואי אפשר לעשות חיפוש, או לראות את ה-timeline הציבורי, או לכווץ כתובות באופן אוטומטי.
העיצוב שלו יפה, והוא נוח מאוד לשימוש. אני משתמש בו וממליץ עליו בחום למתחילים בטוויטר שמשתמשים בפיירפוקס.

לאחר ההפעלה יופיע בשורה למטה אייקון קטן שלחיצה עליו תציג לכם את חלון העדכונים הנוח, ותאפשר לכם לעדכן:

כאמור - מומלץ מאוד למשתמשי פיירפוקס.


Twitkit
תוסף נוסף לפיירפוקס, מעט מתקדם מ-Echofon. מאפשר לכווץ כתובות, לראות את ה-public timeline, ונתונים על מספר העוקבים שלכם ואחרי מי אתם עוקבים. החיסרון של התוסף הזה - הוא מופיע בצד המסך ותופס מקום (אפשר "לשחרר" אותו משם, אבל זה עדיין לא נוח).

shorten url
תוסף שמאפשר לכווץ כתובות. ניתן לבחור מתוך עשרות שירותי כיווץ, ולכווץ את הכתובת בלחיצת עכבר. התוסף הזה יודע להדביק בעצמו את הכתובת המכווצת בכלים שעובדים עם טוויטר. לדוגמא, הוא עובד יפה עם Echofon שהמלצתי עליו למעלה.




יישומי Adobe AIR
בקבוצה הזאת נמצאים היישומים המתקדמים והפופולריים ביותר שעובדים עם טוויטר.

היישום המוביל הוא Tweetdeck, שכולל את כל האפשרויות בטוויטר, בתוספת הרבה תכונות נוספות. הוא מאפשר ליצור טורים שונים וכך להקל על עומס העדכונים. אני ממליץ עליו רק למשתמשים מנוסים.
הוא יודע להתחבר גם לפייסבוק ומייספייס.
אחד מהחסרונות שמייחסים לו - זלילת משאבי מערכת.

יישום מומלץ נוסף הוא Spaz:

spaz הוא open source. בלי קשר, הוא מאפשר לבצע את כל הפעולות בטוויטר. ניתן לשנות את העיצוב שלו.


יישום AIR האחרון שאני מציג כאן הוא Twhirl, שבניגוד לשני האחרונים - עובד רק ב-windows ו-MAC OSX (ולא ב-Linux).

לסיום אני רוצה להציג כמה דוגמאות לאתרים שעובדים עם טוויטר:
twitpic , zannel - מאפשרים להעלות תמונות.
fiddme - תמונות שקשורות לאוכל - מנות, אנשים שאוכלים וכו`.
talker - טוויטר בעברית, מתחבר לחשבון שלכם בטוויטר.

יש עוד הרבה סוגי שירותים שמוסיפים לטוויטר אפשרויות, שעוד לא הספקתי להכיר.

מצבם העגום של הבלוגים בישראל

בכל פעם שאני עומד לפרסם רשומה ארוכה ומורכבת מהרגיל, יש לי חשש מנשירת מתעדכנים. לצערי זה מה שקרה גם השבוע.
הבלוג ספג מכה קשה ואיבד 10% ממספר המתעדכנים שלו בעקבות הרשומה האחרונה - 10 סיבות לא לעבוד. לפי הסטטיסטיקות מתברר שהרשומה הזאת לא עניינה הרבה אנשים, כי ביקרו בה פחות מהרגיל.

מדובר ברשומה שהשקעתי בה הרבה יותר מרשומות אחרות, והשאלה היא - מה הסיבה שככל שהרשומה מושקעת יותר, כך היא סובלת מפחות התעניינות וגורמת לנשירה של מתעדכנים?
הסיבה היא האורך. אני מודה שגם אני לא אוהב רשומות ארוכות מדי, ותמיד מנסה לקצר. אבל לפעמים אין ברירה ואי אפשר לקצר.


מה הסיבות הנוספות האפשריות לנשירת מתעדכנים?
1) לא מעוניינים לשמוע יותר על הבלוג הזה. אכן, החסרון של הבלוג הזה הוא היותו כללי. אבל זה גם היתרון שלו - אין לדעת במה יעסקו הרשומות הבאות, אפילו אני לא תמיד יודע.

2) שיכחה. מי שנרשם לבלוג הזה בעקבות רשומה מסוימת שכח מזה, וכשהגיע העדכון הוא גילה רשומה שלא מעניינת אותו ולא זכר למה הוא נרשם מלכתחילה, לכן ביטל את העדכון.

3) יכול להיות שבטעות לחצו על ביטול עדכון.

4) יתכן שמישהו נרשם לעדכון ב-RSS וביטל את העדכון הרגיל.

בכל מקרה, אני מאמין שרוב הנושרים הם חדשים בתחום הבלוגים, כאלה שעדיין לא מבינים ולא מודעים למה שהם קוראים ועושים.


מי הוא קורא הבלוגים האולטימטיבי?

שיהיה בעל בלוג – בעלי בלוגים מתמצאים יותר בתחום, קוראים בלוגים באופן קבוע, ויודעים להעריך את רמת ההשקעה. בעל בלוג יודע מה זה בלוג. רוב הגולשים לא ממש יודעים מה זה בלוג, או שחושבים שבלוג זה יומן אישי של פקאצות בגיל 16.

שידפדף לאחור כשהוא נתקל בבלוג חדש. בלוג הוא לא רק הרשומה האחרונה שפורסמה. אחד הדברים המצערים בבלוג הוא שרשומות עבר נחשבות למתות. רוב הרשומות שלי רלוונטיות לכל זמן.

שיחפש בלוגים חדשים, לא רק את ה-4 בלוגים הקבועים שלו. כל יום נולדים בלוגים חדשים.

שלא יחכה רק להמלצה – יש קוראים שיוצאים לסיור בחוץ רק בעקבות המלצה של אחד הבלוגים שלהם.

שיתעדכן מ-RSS - כי עדכון ב-RSS נוח יותר ומתאים למי שלוקח את הנושא ברצינות.

שירשם לעדכונים

שיגיב

כמה כאלה יש? מעט מאוד.
תחום הבלוגים בישראל נמצא עדיין בחיתוליו, ואנחנו מפגרים בכמה דורות אחרי ארה"ב. הגולש הישראלי הממוצע כלל לא מבקר בבלוגים – הוא עסוק בקריאת דואר אלקטרוני, אתרי חדשות ושהייה בפייסבוק.
פייסבוק בכלל הפכה ללהיט בקרב הישראלים. מספר הישראלים שם גדל מאוד בשנים האחרונות, ולעומת זאת הבלוגים נותרו שוממים.
לפי סקר של נטוויזן מ-2006, רק 5% מהישראלים מבקרים בקביעות בבלוגים. וכמה מהם כותבים? כנראה הרבה פחות מזה.

בארה"ב הבלוגים הם חלק חשוב, משפיע ובלתי נפרד מהאינטרנט, ויש בלוגים שנחשבים יותר מכתבי עת. רק בארץ ישראל אף אחד לא קורא בלוגים, ויש להם תדמית שלילית של יומן אישי לנערות בגיל 16.

מסתבר שאנחנו, כותבי וקוראי הבלוגים בישראל - מהווים מיעוט זעום.
האם יתכן שבעתיד המצב ישתנה? כן, אולי רק אם יקומו כאן כמה בלוגים איכותיים במיוחד שיתמחו בתחומם ויתחרו באתרי החדשות וכתבי העת, והתדמית השלילית תוסר.

10 סיבות לא לעבוד לעולם

סטיב פבלינה בן ה-38 הוא איש חכם, ואחד מהבלוגרים המובילים (והמתעשרים) בעולם. הבלוג המצליח שלו עוסק בהתפתחות אישית ונוסד ב-2004.

אם תרצו להגיב לרשומות שלו - תגלו שלרוב הן סגורות לתגובות. בדיוק לשם כך הוא הקים 17 פורומים שבהם הקוראים דנים בתוכן הרשומות, ובכל תחומי ההתפתחות האישית.
כיום השם "סטיב פבלינה" הוא תעשייה שלמה, שחוץ מאתר האינטרנט כוללת ספרים, מוצרים והרצאות. האיש מהווה מודל לחיקוי עבור הרבה אנשים.

אחת מהרשומות הפופולריות ביותר בבלוג של סטיב פבלינה היא: "10 סיבות מדוע לא כדאי לכם לעבוד לעולם", שנכתבה לפני 3 שנים.
ברשומה הזאת פבלינה מבקר בציניות את העובדים השכירים. מדובר ברשומה מעולה, כי היא כוללת דברים שמצד אחד מנוגדים לדעות הרווחות שלנו על עבודה, ומצד שני הם נכונים ביותר.

אני מציג כאן את הרעיונות של פבלינה, בתוספת פרשנות שלי.
הציטוטים של פבלינה מודגשים בכחול.

פבלינה מתחיל באנקדוטה מחייו האישיים, שמשמשת כמבוא לרשומה שכולה ניפוץ מיתוסים על עבודה. הוא מספר איך אמר בצחוק לזוגתו: “עכשיו שהילדים לא בבית, את לא חושבת שהגיע הזמן שתמצאי עבודה?”
והיא עונה לו בחיוך: “וואו. אני מובטלת כבר המון זמן. זה מוזר... אני אוהבת את זה!"
אגב, גם לזוגתו של סטיב יש בלוג דומה ופורום שבו דנים ברשומות שלה.

פבלינה מציין שהוא וזוגתו לא עובדים כשכירים משנות ה-90, ומוסיף:
"זה משעשע שכאשר אנשים מגיעים לגיל מסוים, כמו לאחר סיום התואר, הם מניחים שהגיע הזמן לצאת ולמצוא עבודה. אבל כמו הרבה דברים שההמונים עושים, העובדה שכולם עושים את זה - לא אומרת שזה רעיון טוב."




ואלה 10 הסיבות לא לעבוד, שהוא מציין. הוא פותח בכלל הראשי והחשוב ביותר - הקשר בין השכר לעבודה:
1. הכנסה להדיוטות
"מציאת עבודה ומכירת זמנכם עבור כסף, היא הדרך הטיפשית ביותר להשיג הכנסה. והסיבה לכך היא שמשלמים לכם רק כאשר אתם עובדים."
הוא טוען ששטיפת מוח גרמה לנו לחשוב שזה הגיוני וחכם להרוויח כסף רק כשאנחנו עובדים.
"האם אי פעם חשבתם על כך שיהיה טוב יותר להרוויח כסף גם כשאתם לא עובדים? מי לימד אתכם שאפשר להרוויח כסף רק כשעובדים, מועסקים אחרים שעברו שטיפת מוח דומה?"

"אתם לא חושבים שחייכם היו קלים בהרבה אם הייתם מרוויחים כסף גם כשאתם אוכלים, ישנים ומשחקים עם הילדים? למה לא להרוויח 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע? למה לא להרוויח כסף בלי קשר אם אתם עובדים או לא?"

"למי אכפת כמה שעות אתם עובדים? רוב האנשים לא יבחינו אם אתם עובדים 6 שעות בשבוע, או 60. אבל אם יהיה לכם משהו בעל ערך להציע, אנשים יהיו מוכנים לשלם עליו. הם לא משלמים על הזמן שהשקעתם, אלא רק על הערך שבו הם מעוניינים."

"אנשים שהם לא הדיוטות, מבינים בסופו של דבר שמכירת הזמן תמורת כסף הוא מעשה מטומטם לגמרי, וחייבת להיות דרך טובה יותר להרוויח. וכמובן שיש דרך כזאת. המפתח הוא להפריד את הערך מהזמן."

"אנשים חכמים בונים מערכות שמייצרות הכנסה 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, בעיקר הכנסה פסיבית. המערכת (עסק, אתר באינטרנט, השקעה בנכסים וכו`) מעבירה את הערך באופן מתמשך לאנשים ומייצרת מזה הכנסה, גם אם משגיחים ועוקבים אחריה, וגם אם לא."
"מהרגע שהמערכת עובדת ומייצרת הכנסה, אפשר לנצל את הזמן כדי להגדיל את ההכנסה (על ידי שיפור המערכת או יצירת מערכות חדשות), במקום לשמור על ההכנסה בקושי (כמו ששכירים עושים)."

פבלינה מביא את האתר שלו כדוגמא. הוא מציין שהאתר מניב לו 40 אלף דולר בחודש (בשנת 2006, היום זה בטח יותר), ושלא מדובר בהכנסה היחידה שלו. הוא כותב כל רשומה רק פעם אחת, אבל אנשים יכולים להמשיך ולשאוב ערך מהרשומות כל הזמן.
כל עוד המערכת ממשיכה להעביר ערך לאחרים, היא מייצרת הכנסה בין אם הוא עובד או לא.


ואני אוסיף - ככל שהשכר תלוי יותר בשעות העבודה, כך הוא בדרך כלל פחות משתלם. ככל שהשכר קשור בערך שנוצר מהעבודה, התמורה תהיה משתלמת יותר.
השכיר מוכר את שעות עבודתו תמורת שכר לשעה. התוצאה:
1) הוא לא מקבל שכר שמייצג את הערך שיצר בעבודה שלו, אלא פחות (כי אין קשר בין הערך לשכר).
2) אם המוצר ממשיך להעביר ערך לאחרים - השכיר לא יהנה מההכנסה, אלא זה ששכר אותו. כי המוצר לא שייך לשכיר.

לדוגמא - קבלן ששכר עובדים שיבנו לו בית - העובדים בנו את הבית וקיבלו שכר לשעה, וכשסיימו לבנות - הפסיקו לקבל שכר. אבל הקבלן משכיר את הבית לאחרים והם משלמים לו על כך. הוא ממשיך להנות מהערך שהבית נותן, ואילו מי שבנו את הבית - לא.


2. נסיון מוגבל
פבלינה מתייחס לעוד מיתוס ידוע על עולם העבודה - צבירת נסיון. רוב האנשים סבורים שחשוב לעבוד כדי לצבור נסיון. פבלינה טוען שגם מהחיים צוברים נסיון, שעולה על הנסיון המוגבל שצוברים מתפקיד כלשהו במסגרת עבודה.
"הבעיה בצבירת נסיון מעבודה, היא שבדרך כלל אתה פשוט חוזר על אותו הנסיון שוב ושוב. בהתחלה אתה לומד הרבה, אבל אחר כך מפסיק. בעקבות כך אתה נאלץ לפספס התנסויות בעלות ערך רב יותר."
פבלינה שואל מה יקרה אם הנסיון שצוברים בעבודה יהפוך למיושן, כמה הוא יהיה שווה עוד 20-30 שנים? האם בכלל העבודה תהיה קיימת עד אז?

תוספת שלי - אכן, מי שבוחר במסלול העבודה כשכיר מקצועי, זוכה לנסיון מוגבל מאוד - שמצד אחד הוא חיוני להמשך ה"קריירה כשכיר" (שיוכל לרשום את זה בקורות החיים שלו), ומצד שני עלול להפוך למיושן תוך כמה שנים, ואז כל ההשקעה יורדת לטמיון. מאוד לא נבון להסתמך על נסיון צר כל כך.
מי שעובד כשכיר בתפקיד כללי כמו בתפקידי מזכירות או שירות לקוחות - אמנם צובר נסיון שלא ילך לאיבוד בעתיד, אבל משכורתו תהיה נמוכה.


3. ביות לכל החיים
פבלינה רואה בעובדים השכירים לא פחות מחיות מחמד מבויתות: "מציאת עבודה היא כמו הרשמה לתוכנית ביות אנושית. אתה לומד איך להיות חיית מחמד טובה."
"הסתכל סביבך. מה אתה רואה? האם זאת סביבה של אדם חופשי? זה לא נראה לך כמו כלוב לחיות שלא מודעות לכך שהן חיות?"
"האם נשאר בך ניצוץ כלשהו של רצון חופשי, או שההתנייה הפכה אותך לחיית מחמד לכל החיים?"
"בני אדם לא נועדו לחיות בכלובים".


4. יותר מדי פיות להאכיל
"המס הכבד ביותר מוטל על משכורת השכיר. מערכת המס מתוכננת כדי להסוות את הסכום האמיתי שהשכיר משלם כמס."
פבלינה מציין שחלק מהמיסים הם מיסים שהמעסיק לכאורה משלם, וחלק אחר יורד מהמשכורת של השכיר. אבל למעשה מנקודת המבט של המעסיק - כל המס מוטל על השכיר.
השכיר למעשה מממן את הכל - את המעסיק, את דמי השכירות של המשרד שבו הוא עובד, את חשבונות המים והחשמל, את הבעלים והמשקיעים של החברה.
רק חלק מזערי מהרווח שנוצר מעבודתו, נשאר בידי השכיר.

הסיבה שהשכירים משלמים את רוב המס נובעת מכך שהם נטולי כל השפעה על מערכת המס, בניגוד לבעלי ההון שדווקא יש להם השפעה.

תוספת שלי - איך ניתן לדעת שהשכיר אכן מממן בעבודתו את כל העלויות של מקום העבודה? התשובה פשוטה - אם השכיר לא היה מכסה את כל העלויות הוא פשוט לא היה מועסק. הוא חייב להיות רווחי לחברה.

פבלינה מסיים את הסעיף הזה בציניות: "איזה אדם נדיב אתה!".



5. יותר מדי סיכון
פבלינה מנפץ עוד מיתוס ידוע - הרבה שכירים סבורים שמציאת עבודה היא הדרך הבטוחה ביותר להתפרנס.
"התניה חברתית היא דבר מדהים. היא טובה כל כך, שהיא גורמת לאנשים להאמין בהיפך מהאמת".
"האם להיות במצב שבו מישהו יכול להפסיק את כל ההכנסה שלך על ידי אמירת שתי מילים (אתה מפוטר) נשמע כמו משהו בטוח?"
"האם רק מקור הכנסה אחד בטוח יותר מ-10 מקורות הכנסה?"

"הסברה שעבודה היא הדרך הבטוחה ביותר לייצר הכנסה, היא מטופשת. לא יכול להיות בטחון אם אין שליטה. ולשכיר אין שום שליטה על ההכנסה שלו."
והוא מסיים בציניות - "אם אתה מועסק, אז התפקיד האמיתי שלך נקרא מהמר מקצועי".



6. הבוס שולט עליך
"כשאתה נתקל באידיוט בעולם היזמות, אתה פונה לאחור והולך. כשאתה נתקל באידיוט בעולם התאגידי, אתה חייב להגיד לו "סליחה בוס". "
פבלינה מציין שמקור המילה בוס היא מהמושג מאסטר, שולט.


7. להתחנן בשביל כסף
את זה כולנו מכירים. כמה שכיר צריך להתחנן לבוס בשביל העלאה קטנה במשכורת?


8. גילוי עריות חברתי
הרבה אנשים מתייחסים למקום העבודה כמקור העיקרי לקשרים חברתיים. הם מבלים עם אותם האנשים שעובדים באותו התחום שהם עובדים בו. פבלינה מכנה את היחסים האלה "קשרים של גילוי עריות". השיחה עם החברים לעבודה היא בעיקר על ענייני עבודה.
"חשבתם איך זה יהיה לצאת החוצה ולדבר עם זרים? מפחיד! עדיף להישאר בתוך המשרד הבטוח..."

"אם במקום העבודה שלך יש רוב של גברים, זה אומר שלעולם לא תדבר עם נשים. למה שהבוס יקבע את החיים החברתיים שלך במקום שאתה תחליט בעצמך?"


9. אובדן חופש
"צריך להפעיל הרבה מאמץ כדי להפוך בן אדם למועסק. הדבר הראשון שצריך, הוא לשבור את הרצון החופשי שלו."
על ידי המצאת כללים ואיסורים, העובד הופך לצייתני מתוך פחד להיענש.

"כחלק מהאילוף לצייתנות, מלמדים את העובדים איך להתלבש, לדבר, להתהלך ועוד".

מקום העבודה שולל את כל החופש של העובד. הכל נקבע לפי הכללים של הבוס.


10. הפיכה לפחדן
"האם שמתם לב לכך שאנשים שעובדים כשכירים, מסוגלים להתבכיין ללא הגבלה על הבעיות במקומות העבודה שלהם? הם לא באמת מחפשים פתרונות, הם רק מוציאים קיטור ומתרצים מדוע אחרים אשמים במצב. זה כאילו שמציאת עבודה מרוקנת אותם מכל רצון חופשי, והופכת אותם לפחדנים חסרי עמוד שדרה."

"אם עובדים בסביבת פחדנים כל היום, הפחד בסופו של דבר דבק בכם. זה רק עניין של זמן עד שתקריבו את החלקים האציליים ביותר באישיות שלכם על מזבח הפחד."


"מכרתם את האנושיות שבכם עבור אשליה. ועכשיו הפחד הגדול ביותר שלכם הוא לגלות את האמת על מה שהפכתם להיות".

"לא אכפת לי כמה נפלתם. לעולם לא מאוחר מדי כדי להחזיר לעצמכם את האומץ. לעולם! "


לסיכום
סטיב פבלינה הוכיח ברשומה שלו, שהתפישות שלנו לגבי עבודה הן אשליות.
אנחנו מחפשים עבודה כי אין לנו לכאורה ברירה אחרת, או שאנו חוששים לקחת סיכון, או שפשוט זה מה שלימדו אותנו. אבל זאת הדרך הקשה ביותר להרוויח.

לאף אחד (חוץ מהבוס שלנו) לא אכפת מה אנחנו עושים, או כמה שעות אנחנו עובדים, ולמרות זאת רובנו עובדים ומשתכרים לפי שכר לשעה - שזה הסדר שפשוט גורם לכך שאנו מקבלים רק חלק מזערי מהרווח שיצרנו עבור מקום העבודה.
והאם מקום העבודה לפחות לוקח זאת בחשבון ומתחשב בנו? ברור שלא. להיפך - מקום העבודה מנצל אותנו, קובע לנו כללי התנהגות ושעות עבודה, מגביל אותנו.

טעות לחשוב שהדבר הנכון הוא להגיע לעבודה בבוקר ולצאת בערב, כשכל היום היינו סגורים בין 4 קירות ומשועבדים לכללים של המקום, ללא שום חופש. אלה חיים עצובים.

אבל רק חכמים ומעטים יצליחו לצאת ממעגל הניצול והשיעבוד. הרוב ימשיכו להעשיר את קופתו של הבוס.


והנה סטיב פבלינה בראיון קצר, נותן מספר עצות לבעלי בלוגים:

סוף לפרסומות

אני יודע שהאתר תפוז מרוויח בין היתר מפרסום, מה שמאפשר את הצעת שירותיו בחינם, וזה לגיטימי. אבל כשכמות הפרסומות והגודל שלהן מתחילים להעיק ולשבש את הגלישה - יוצא שכרן בהפסדן.

בדרך כלל העמודים הראשיים (בכל האתרים) הם מוכי פרסומות יותר מהמדורים הפנימיים, וכוללים את הפרסומות והבאנרים הגדולים ביותר.
לדעתי זה נובע משתי סיבות:
1) הרבה גולשים מבקרים בשער האתר, ולכן כל פרסומת רווחית במיוחד.
2) מכיוון שעמוד הבית משמש רק כשער למדורי האתר (פורומים, בלוגים וכו`) שבהם ניתנים שירותי האתר, מניחים שהגולשים יספגו את זה כי הם לא שוהים זמן רב בשער. ואכן, ניתן להיווכח שבבפורומים למשל - יש פחות פרסומות.

איך בדיוק הפרסומות משבשות את השימוש בשירותי האתר?
פרסומות הפלאש (למי שלא יודע - אלה הפרסומות עם האנימציה/וידאו) הן המכה העיקרית. הנזק מתבטא בצורות הבאות:
1) הסחת דעת מוגזמת: מבחינה ויזואלית פרסומות נועדו כדי שיצפו בהן, אבל באנר גדול וצעקני יטריד את הגולש. גם הסאונד מטריד כשסמן העכבר עובר על הבאנר בטעות. כל זה יוצר תחושה שמציפים את הגולש בפרסומות.
2) הזמן שלוקח לטעון את הדף - פרסומות הפלאש הן אפליקציות לכל דבר שכוללות גרפיקה, סאונד וקוד. לכן זמן טעינת הדף מתארך משמעותית.
3) צריכת משאבי מערכת והאטת הגלישה - גם אחרי שהדף נטען, מכיוון שכל פרסומת פלאש היא אפליקציה - כשמציבים מספר פרסומות כאלה נוצר דף כבד ועומס על הדפדפן, מה שמאט את הגלישה.

החוכמה היא להציב פרסומות בטעם, כך שלא ישבשו את השימוש באתר ולא ימאיסו אותו על הגולשים - לא גדולות מדי ולא רבות מדי.
בנוסף - רצוי לא להציב פרסומות במקומות אינטימיים כמו מסך הניהול של הבלוג.

מכירים את ה-X שלוחצים עליו והפרסומת הופכת לקטנה יותר? חבל שלא עשו את הבאנרים האלה קטנים מלכתחילה.


נמאס מהפרסומות
לאחרונה כבר הגעתי למצב שנמנעתי עד כמה שאפשר מביקור בשער של תפוז ובעמוד הבלוגיה. הבאנרים הגדולים של הפלאש האטו לא רק את הגלישה אלא את פעולת המחשב כולו, כי זה גרם לחימום המעבד.


חסימת הפרסומות
אחד מהיתרונות של הדפדפן פיירפוקס הן ההרחבות שמפתחים עבורו אנשים מוכשרים בעולם. התוסף הפופולרי ביותר הוא באופן לא מפתיע ה-Adblock - חוסם הפרסומות, שבגרסה הנוכחית נקרא Adblock plus:

בעבר שמעתי על התוסף הזה, ואף התקנתי כדי לנסות. אבל לא בדיוק ידעתי איך להגדיר אותו כדי שיחסום את הפרסומות, והסרתי אותו. באופן כללי אני משתמש פשוט שעד היום לא השתמש בתוספים. אני גם לא מעוניין להעמיס על הדפדפן.

אבל הפעם הרצון להיפטר מהפרסומות גבר על הכל. נכנסתי לאתר של Adblock plus וקראתי איך מגדירים את כללי החסימה.

גיליתי שלא תמיד קל להגדיר את כלל החסימה של הפילטר, וצריך להפעיל שיקול דעת - החוכמה היא לבחור בפילטר שיצליח לחסום את הפרסומות גם בביקור הבא באתר, ומצד שני לא יחסום דברים שלא צריך. ב-ynet ותפוז הצלחתי לחסום בקלות את הפרסומות, אבל ב- the marker למשל זה לא הצליח בפעם הראשונה.

למרבה המזל Adblock יודע להציע למשתמש מספר כללי חסימה - הוא מאתר את הפרסומת ומציע כללי חסימה שונים שאפשר לבחור מהם ולערוך אותם. ניתן לאתר בדף את רכיבי הפרסומות גם באופן ידני - בפאנל מיוחד ש-Adblock מציג למשתמש.

לאחר חסימת הפרסומות השינוי משמעותי מאוד. הדף עולה מהר יותר, והמחשב לא מתאמץ כמו קודם.


לצורך הדגמה, זה השער של the marker לפני הפעלת Adblock.
ניתן לראות את הפרסומת הגדולה למעלה, והקטנה יותר בצד שמאל:

וככה נראה אותו עמוד לאחר הפעלת חוסם הפרסומות. הפרסומות נעלמו ואפשר לראות חלק גדול יותר מהדף, שהוסתר קודם בגלל הפרסומות:

ועכשיו אני מבין למה Adblock הוא התוסף הפופולרי ביותר.

כל מה שצריך לדעת על תגובות בבלוגים

בבלוג של "מאמא חולמת בספרדית" קראתי רשומה עם עצות לבעלי בלוגים. אחת מהעצות היתה:

"חובה, פשוט חובה להגיב למגיבים".

וזה נכון.

נושא התגובות בבלוגים מעניין. כי כשמגיבים בבלוג, זה כמו שמבקרים אצל מישהו בבית ומשאירים לו הודעה שהיינו שם. הוא יכול להגיב להודעה הזאת בכמה צורות – מהתעלמות, דרך ברכה ותודה על שביקרת והגבת, ועד תקיפה שלך ובמקרים קיצוניים - חסימה.

למה מומלץ להגיב למגיבים?

נתחיל מהנחות הבסיס:

כל מי שמפרסם את דבריו בבלוג, רוצה לשתף. אחרת לא היה מפרסם את זה כרשומה בבלוג. מי שטוען שזה רק לעצמו – שיסביר למה כתב את זה בבלוג ולא במחברת או בקובץ במחשב.

רשומה בבלוג היא לא כתבה, ותגובה לרשומה בבלוג היא לא טוקבק. זה ההבדל. בלוג הוא פלטפורמה אישית יותר, ונוצר קשר עם כותב הרשומה.

מי שהרשומה שלו פתוחה לתגובות - מעוניין בתגובות, או לפחות לא מתנגד להן.

נחלק את זה לשני חלקים: השארת תגובות וקבלת תגובות.

השארת תגובות:
נניח שהשארנו תגובה לרשומה כלשהי. מה יעשה בעל הבלוג בתגובה?
1. הוא יכול להתעלם מכל התגובות. ואז יש אי וודאות. האפשרויות הן:
א. הוא לא מעוניין להגיב. יש כאלה, לדוגמא הבלוג הזה. הכתובת לא לא מעוניינת בשום קשר עם המגיבים.

ב. אין לו זמן להגיב לכל התגובות, והוא לא רוצה "להפלות" בין המגיבים. לכן הוא לא מגיב בכלל.

ג. הרשומה עסקה בנושא רגיש, ולכן הוא מעדיף באופן חד פעמי לא להגיב למגיבים.

2.הוא מגיב לחלק מהמגיבים, ואז הוא מפלה את השאר. רק המיוחסים זוכים לתגובה.

3. יש את אלה שטורחים לענות לכולם, ואותם אני מעריך יותר. הם משקיעים מאמץ. מי שטורח להגיב לכל המגיבים שלו – מראה שהוא מעריך את התגובות. הוא שומר כך על קשר עם אותם מגיבים.

4. המקרה הגרוע ביותר הוא כאשר בעל הבלוג מחליט למחוק ולחסום את המגיב, לעיתים ללא סיבה ידועה, כמו ה"בלוגר" הזה.
כמובן שבעל הבלוג לא מודיע דבר, והמגיב יגלה את דבר החסימה בפעם הבאה שינסה להגיב. המהדרין מוסיפים גם חסימה במסרים כאשר החסום שואל לסיבת החסימה.


קבלת תגובות:
כשמישהו מחליט להגיב, זה מעיד על כך שהוא מעריך את הרשומה ואת מי שכתב אותה, גם אם הוא לא מסכים למה שנכתב. עצם כתיבת התגובה הוא אות הערכה לבעל הבלוג.
אין לאנשים הרבה זמן לקרוא רשומות, ויש להם עוד פחות זמן להגיב. לכן מי שבחר להקדיש מהזמן שלו לצורך תגובה - ראוי להערכה.
ולכן בוודאי שאין לקבל את התגובות כדבר מובן מאליו.

תופעת התגובות ההדדיות
אני לא מעוניין שמגיבים יגיבו אצלי רק כדי שאני אגיב אצלם. אם הם מגיבים באופן חד פעמי זה מועיל להם וגם לי – כי אני מבקר אצל מגיבים לא מוכרים שהגיבו אצלי, וכך נחשף לבלוג שלהם. אבל אני מעדיף שיגיבו רק מתוך רצון חופשי, וכשיש להם מה להגיד.

תופעת מגדל השן
יש את אלה שמצפים שקודם יעלו לרגל לבלוג הנעלה שלהם, ורק אז הם יואילו לבקר ולהגיב בבלוגים של פשוטי הבלוגיה.


איך לקבל מגיבים חדשים?
זה לגיטימי לברך מגיבים חדשים בברכת “ברוך הבא”, אבל אני מעדיף להימנע מזה. יש בברכה הזאת הנחה שהם הגיעו כדי להישאר, וזה לא בטוח. לפי התגובות שלי אליהם הם יבינו שהם רצויים.


איך להגיב למגיבים?
כשמגיב משאיר תגובה מפורטת אני משתדל לענות לו בהתאם, ולכן לפעמים אני חושב הרבה לפני תגובה כזאת.
בדרך כלל המגיבים חוזרים כדי לקרוא את התגובה לתגובה, וחבל שהם יגיעו בשביל תגובה של שתי מילים. אבל בכל מקרה - כל עוד התגובה מעידה על כך שהמגיב קרא את הרשומה, תמיד תהיה תגובה.


חסימת מגיבים:
אני לא נוהג לחסום מגיבים גם אם הם רשמו תגובות שלא לרוחי.
כיום אף אחד לא חסום אצלי. החסומה היחידה שחסמתי, נחסמה רק כי היא חסמה אותי. אבל שחררתי את החסימה הזאת. אני גם משתדל לא למחוק תגובות, אלא אם המגיב הגיב רק במטרה לתקוף.


לסיכום:
מומלץ לא להשאיר את המגיבים יתומים. אחרת, המגיב שהשקיע מזמנו כדי להגיב - נשאר באי וודאות. מי שאף פעם לא מגיב למגיבים, עלול לאבד אותם גם כקוראים.

התגובות הן חלק בלתי נפרד מהרשומה. הן מוסיפות מידע לרשומה והקוראים גם מעיינים בהן, לא רק בעל הבלוג. ככל שהקשר בין המגיבים לכותב משמעותי יותר, כך המגיבים ישאירו תגובות שתורמות יותר לרשומה, ואף יתכן שיתפתחו דיונים מועילים בתגובות.
מי שלוקח את הבלוג שלו ברצינות - מעודד תגובות, ולא להיפך.

תולעת בלוגים

בלוגים (לדעתי) הם עיקר "תוכן הגולשים", שיכול להיות מועיל ומעניין בתנאי שיודעים איך למצוא אותו.

כצרכן בלוגים די כבד, אני מציג לכם הפעם את השיטות שבהן אני משתמש כדי להיות מעודכן במה שקורה במספר גבוה של בלוגים.

ה"קריירה" שלי התחילה בקטן. בהתחלה השתמשתי במייל ומסרים כדי להתעדכן מבלוגים בודדים, רובם בתפוז. לא מיהרתי להרשם לעוד בלוגים, כי לא רציתי להיות מוצף בעדכונים על רשומות חדשות.

הפיכתי לתולעת בלוגים התאפשרה כשגיליתי את ה-RSS (כתבתי על זה בעבר) . היתרונות שלו הם:
אפשר להתעדכן גם ממאה בלוגים ולא להיות מוטרד מהעדכונים.
אפשר לראות את רשימת העדכונים, למיין אותם בתיקיות, ולעשות עליהם פעולות - כמו
לסמן רשומות שאני רוצה לחזור אליהן בהמשך.
RSS הוא הרבה יותר מסתם לקבל עדכונים. הוא מאפשר לנהל את העדכונים בצורה נוחה ויעילה.
אפשר לקרוא חלק מהרשומה או את כולה בלי להיכנס אליה. במסרים רואים רק את השורות הראשונות.
אפשר להתעדכן גם מפורומים ואתרים אחרים. הכל במקום אחד.

אז האסטרטגיה שלי היא שימוש ב-RSS. בלעדיו לא הייתי יכול להתעדכן מיותר מדי בלוגים, כי אז הייתי מוצף בהודעות על עדכונים.

מה עם הטקטיקה?
אצלי הבלוגים מחולקים לקטגוריות.
קטגוריה A למשל, תכלול בלוגים שנמצאים בעדיפות ראשונה ושאני נוהג להגיב בהם.
קטגוריה B תכלול בלוגים שחשוב לי להתעדכן מהם, אבל הם בעדיפות פחותה יותר.
קטגוריה C תכלול בלוגים נוספים.
קטגוריית wordpress תכלול בלוגים עצמאיים.
קטגוריית הנסיון תכלול בלוגים שנרשמתי אליהם לצורך מעקב. עם הזמן אני מוחק את אלה שפחות מעניינים, ומשאיר את הטובים. הטובים במיוחד יועברו בהמשך לאחת מהקטגוריות A B C.

לגבי בלוגים חדשים לנסיון – כשאני נתקל בבלוג חדש, אני לעולם לא שופט את טיבו לפי רשומה אחת. אני הולך אחורה לרשומות הקודמות, ורק אז מחליט אם לצרף אותו לעדכונים.


כדי להתעדכן אני משתמש בתוכנה Liferea, שהיא Linux Feed Reader. היא דומה ל-FeedReader החלונאית, רק יותר טובה.

לצורך המחשה, הכנתי סרטון שבו ניתן לראות את הקטגוריות ואיך זה עובד. הוספתי לסרטון רצועת אודיו, אבל משום מה לא שומעים אותה.

מי שמסיבה כלשהי לא הצליח לראות את הסרט, יאלץ להסתפק בתמונה הבאה (אפשר ללחוץ להגדלה):

תחום הבלוגים דינמי - בלוגים נפתחים ונסגרים, ובאמצעות ה-RSS מתאפשר לי לנהל את העדכונים בנוחות וכך להתמודד עם זה.
נראה שרוב המשתמשים בתפוז מתעדכנים דווקא באמצעות דוא"ל.

השאיבה החודשית בתמונות

הקיץ כבר בשיאו, ולא רק אנחנו סובלים מהחום. המחשבים שלנו סובלים הרבה יותר, והטמפרטורה של המעבד יכולה להגיע בקלות ל-60 מעלות ומעלה. בתקופה האחרונה המחשב שלי זועק לעזרה - המאוורר של המעבד מסתובב במהירות המקסימלית שלו, בנסיון לקרר את המעבד הלוהט מחום. זה גורם לרעש מטריד, וירידה בביצועים של המחשב שלי בשעת מאמץ.

האויב הכי גדול של המחשב, ובמיוחד בקיץ, הוא האבק שמצטבר בתוך המארז. הפעם אני מזמין אתכם לראות איך אני מנקה את שכבת האבק שמצטברת במאוורר ובמארז, וכך מקל על המחשב בקיץ החם הזה.



הנה המארז. סיבבתי אותו כך שיהיה לי נוח לפתוח.

( ניתן ללחוץ על כל תמונה כדי לראות אותה בגודל המקורי)

אני לוקח מברג פיליפס ומשחרר את שני הברגים:

מסיר את המכסה:

וזה מה שיש בפנים. ניתן לראות את המאוורר, ומייד נתקרב ונראה מה קרה לו.

שימו לב לאבק שהצטבר על צלעות הקירור והמאוורר. האבק הזה כולא את החום ומונע ממנו לזרום החוצה, וכך המאוורר מתקשה לקרר את המעבד.

את האבק אני הולך לשאוב עם הדבר הזה:

אני מפעיל את שואב האבק ומתקרב בזהירות אל המאוורר:

אני מצמיד בזהירות את צינור השאיבה ושואב את האבק:

אחרי השאיבה ניתן לראות שרוב האבק הוסר:

ואם כבר פתחתי את המחשב, למה לא לשאוב בזהירות את האבק שהצטבר בתחתית?

לאחר שניקיתי את האבק, אני סוגר את המארז:

מחזיר אותו למקום ומחבר את הכבלים:

ובסוף מחבר גם לחשמל:

עכשיו הכל מוכן:

אבל לפני ההדלקה, נתקרב לחזית המארז. המדבקה שנמצאת בצד שמאל למטה, אומרת שהמחשב מיועד למערכת ההפעלה windows xp. וזאת מערכת ההפעלה שקיבלתי כשקניתי אותו:

אבל, כמו שסיפרתי בעבר, וכפי שמצויין בבלוג בצד שמאל, כיום אני משתמש בדביאן גנו-לינוקס.
אני מדליק את המחשב ולינוקס נטענת:

הנה, המערכת הגרפית מייד תהיה מוכנה:

ודביאן תבקש ממני את שם המשתמש שלי:

וגם את הסיסמא:

אחרי שהזנתי את שם המשתמש והסיסמא, אני מגיע לשולחן העבודה שלי (הוא קצת מבולגן):

ועכשיו, כדי לבדוק איך מערכת הקירור מתמודדת בתנאי מאמץ, אני מפעיל את המשחק urban terror. זהירות - זה משחק ממכר כמו סם.

נכנסתי למשחק, ואכן חל שיפור בקירור. המאוורר לא מתאמץ, ואין רעש מכיוון שניקיתי את האבק:

אני רק רוצה להדגיש, שהשאיבה חייבת להתבצע בזהירות כדי לא לפגוע ברכיבי המחשב. אם אתם לא יודעים בדיוק מה אתם עושים, עדיף למסור את המחשב לניקוי יסודי יותר במעבדה.
מומלץ לבקר בכתבה הזאת למידע נוסף.
שיהיה לנו שימוש מהנה ומספק במחשבינו, ושהקיץ הזה יעבור מהר.