‏הצגת רשומות עם תוויות בלוגים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בלוגים. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 21 באוגוסט 2009

מצבם העגום של הבלוגים בישראל

בכל פעם שאני עומד לפרסם רשומה ארוכה ומורכבת מהרגיל, יש לי חשש מנשירת מתעדכנים. לצערי זה מה שקרה גם השבוע.
הבלוג ספג מכה קשה ואיבד 10% ממספר המתעדכנים שלו בעקבות הרשומה האחרונה - 10 סיבות לא לעבוד. לפי הסטטיסטיקות מתברר שהרשומה הזאת לא עניינה הרבה אנשים, כי ביקרו בה פחות מהרגיל.

מדובר ברשומה שהשקעתי בה הרבה יותר מרשומות אחרות, והשאלה היא - מה הסיבה שככל שהרשומה מושקעת יותר, כך היא סובלת מפחות התעניינות וגורמת לנשירה של מתעדכנים?
הסיבה היא האורך. אני מודה שגם אני לא אוהב רשומות ארוכות מדי, ותמיד מנסה לקצר. אבל לפעמים אין ברירה ואי אפשר לקצר.


מה הסיבות הנוספות האפשריות לנשירת מתעדכנים?
1) לא מעוניינים לשמוע יותר על הבלוג הזה. אכן, החסרון של הבלוג הזה הוא היותו כללי. אבל זה גם היתרון שלו - אין לדעת במה יעסקו הרשומות הבאות, אפילו אני לא תמיד יודע.

2) שיכחה. מי שנרשם לבלוג הזה בעקבות רשומה מסוימת שכח מזה, וכשהגיע העדכון הוא גילה רשומה שלא מעניינת אותו ולא זכר למה הוא נרשם מלכתחילה, לכן ביטל את העדכון.

3) יכול להיות שבטעות לחצו על ביטול עדכון.

4) יתכן שמישהו נרשם לעדכון ב-RSS וביטל את העדכון הרגיל.

בכל מקרה, אני מאמין שרוב הנושרים הם חדשים בתחום הבלוגים, כאלה שעדיין לא מבינים ולא מודעים למה שהם קוראים ועושים.


מי הוא קורא הבלוגים האולטימטיבי?

שיהיה בעל בלוג – בעלי בלוגים מתמצאים יותר בתחום, קוראים בלוגים באופן קבוע, ויודעים להעריך את רמת ההשקעה. בעל בלוג יודע מה זה בלוג. רוב הגולשים לא ממש יודעים מה זה בלוג, או שחושבים שבלוג זה יומן אישי של פקאצות בגיל 16.

שידפדף לאחור כשהוא נתקל בבלוג חדש. בלוג הוא לא רק הרשומה האחרונה שפורסמה. אחד הדברים המצערים בבלוג הוא שרשומות עבר נחשבות למתות. רוב הרשומות שלי רלוונטיות לכל זמן.

שיחפש בלוגים חדשים, לא רק את ה-4 בלוגים הקבועים שלו. כל יום נולדים בלוגים חדשים.

שלא יחכה רק להמלצה – יש קוראים שיוצאים לסיור בחוץ רק בעקבות המלצה של אחד הבלוגים שלהם.

שיתעדכן מ-RSS - כי עדכון ב-RSS נוח יותר ומתאים למי שלוקח את הנושא ברצינות.

שירשם לעדכונים


שיגיב

כמה כאלה יש? מעט מאוד.
תחום הבלוגים בישראל נמצא עדיין בחיתוליו, ואנחנו מפגרים בכמה דורות אחרי ארה"ב. הגולש הישראלי הממוצע כלל לא מבקר בבלוגים – הוא עסוק בקריאת דואר אלקטרוני, אתרי חדשות ושהייה בפייסבוק.
פייסבוק בכלל הפכה ללהיט בקרב הישראלים.
מספר הישראלים שם גדל מאוד בשנים האחרונות, ולעומת זאת הבלוגים נותרו שוממים.
לפי סקר של נטוויזן מ-2006, רק 5% מהישראלים מבקרים בקביעות בבלוגים. וכמה מהם כותבים? כנראה הרבה פחות מזה.

בארה"ב הבלוגים הם חלק חשוב, משפיע ובלתי נפרד מהאינטרנט, ויש בלוגים שנחשבים יותר מכתבי עת. רק בארץ ישראל אף אחד לא קורא בלוגים, ויש להם תדמית שלילית של יומן אישי לנערות בגיל 16.

מסתבר שאנחנו, כותבי וקוראי הבלוגים בישראל - מהווים מיעוט זעום.
האם יתכן שבעתיד המצב ישתנה? כן, אולי רק אם יקומו כאן כמה בלוגים איכותיים במיוחד שיתמחו בתחומם ויתחרו באתרי החדשות וכתבי העת, והתדמית השלילית תוסר.

יום שלישי, 11 באוגוסט 2009

כל מה שצריך לדעת על תגובות בבלוגים

בבלוג של "מאמא חולמת בספרדית" קראתי רשומה עם עצות לבעלי בלוגים. אחת מהעצות היתה:

"חובה, פשוט חובה להגיב למגיבים".

וזה נכון.

נושא התגובות בבלוגים מעניין. כי כשמגיבים בבלוג, זה כמו שמבקרים אצל מישהו בבית ומשאירים לו הודעה שהיינו שם. הוא יכול להגיב להודעה הזאת בכמה צורות – מהתעלמות, דרך ברכה ותודה על שביקרת והגבת, ועד תקיפה שלך ובמקרים קיצוניים - חסימה.

למה מומלץ להגיב למגיבים?

נתחיל מהנחות הבסיס:

כל מי שמפרסם את דבריו בבלוג, רוצה לשתף. אחרת לא היה מפרסם את זה כרשומה בבלוג. מי שטוען שזה רק לעצמו – שיסביר למה כתב את זה בבלוג ולא במחברת או בקובץ במחשב.

רשומה בבלוג היא לא כתבה, ותגובה לרשומה בבלוג היא לא טוקבק. זה ההבדל. בלוג הוא פלטפורמה אישית יותר, ונוצר קשר עם כותב הרשומה.

מי שהרשומה שלו פתוחה לתגובות - מעוניין בתגובות, או לפחות לא מתנגד להן.

נחלק את זה לשני חלקים: השארת תגובות וקבלת תגובות.

השארת תגובות:
נניח שהשארנו תגובה לרשומה כלשהי. מה יעשה בעל הבלוג בתגובה?
1. הוא יכול להתעלם מכל התגובות. ואז יש אי וודאות. האפשרויות הן:
א. הוא לא מעוניין להגיב. יש כאלה, לדוגמא הבלוג הזה. הכתובת לא לא מעוניינת בשום קשר עם המגיבים.

ב. אין לו זמן להגיב לכל התגובות, והוא לא רוצה "להפלות" בין המגיבים. לכן הוא לא מגיב בכלל.

ג. הרשומה עסקה בנושא רגיש, ולכן הוא מעדיף באופן חד פעמי לא להגיב למגיבים.

2.הוא מגיב לחלק מהמגיבים, ואז הוא מפלה את השאר. רק המיוחסים זוכים לתגובה.

3. יש את אלה שטורחים לענות לכולם, ואותם אני מעריך יותר. הם משקיעים מאמץ. מי שטורח להגיב לכל המגיבים שלו – מראה שהוא מעריך את התגובות. הוא שומר כך על קשר עם אותם מגיבים.

4. המקרה הגרוע ביותר הוא כאשר בעל הבלוג מחליט למחוק ולחסום את המגיב, לעיתים ללא סיבה ידועה, כמו ה"בלוגר" הזה.
כמובן שבעל הבלוג לא מודיע דבר, והמגיב יגלה את דבר החסימה בפעם הבאה שינסה להגיב. המהדרין מוסיפים גם חסימה במסרים כאשר החסום שואל לסיבת החסימה.


קבלת תגובות:
כשמישהו מחליט להגיב, זה מעיד על כך שהוא מעריך את הרשומה ואת מי שכתב אותה, גם אם הוא לא מסכים למה שנכתב. עצם כתיבת התגובה הוא אות הערכה לבעל הבלוג.
אין לאנשים הרבה זמן לקרוא רשומות, ויש להם עוד פחות זמן להגיב. לכן מי שבחר להקדיש מהזמן שלו לצורך תגובה - ראוי להערכה.
ולכן בוודאי שאין לקבל את התגובות כדבר מובן מאליו.

תופעת התגובות ההדדיות
אני לא מעוניין שמגיבים יגיבו אצלי רק כדי שאני אגיב אצלם. אם הם מגיבים באופן חד פעמי זה מועיל להם וגם לי – כי אני מבקר אצל מגיבים לא מוכרים שהגיבו אצלי, וכך נחשף לבלוג שלהם. אבל אני מעדיף שיגיבו רק מתוך רצון חופשי, וכשיש להם מה להגיד.

תופעת מגדל השן
יש את אלה שמצפים שקודם יעלו לרגל לבלוג הנעלה שלהם, ורק אז הם יואילו לבקר ולהגיב בבלוגים של פשוטי הבלוגיה.


איך לקבל מגיבים חדשים?
זה לגיטימי לברך מגיבים חדשים בברכת “ברוך הבא”, אבל אני מעדיף להימנע מזה. יש בברכה הזאת הנחה שהם הגיעו כדי להישאר, וזה לא בטוח. לפי התגובות שלי אליהם הם יבינו שהם רצויים.


איך להגיב למגיבים?
כשמגיב משאיר תגובה מפורטת אני משתדל לענות לו בהתאם, ולכן לפעמים אני חושב הרבה לפני תגובה כזאת.
בדרך כלל המגיבים חוזרים כדי לקרוא את התגובה לתגובה, וחבל שהם יגיעו בשביל תגובה של שתי מילים. אבל בכל מקרה - כל עוד התגובה מעידה על כך שהמגיב קרא את הרשומה, תמיד תהיה תגובה.


חסימת מגיבים:
אני לא נוהג לחסום מגיבים גם אם הם רשמו תגובות שלא לרוחי.
כיום אף אחד לא חסום אצלי. החסומה היחידה שחסמתי, נחסמה רק כי היא חסמה אותי. אבל שחררתי את החסימה הזאת. אני גם משתדל לא למחוק תגובות, אלא אם המגיב הגיב רק במטרה לתקוף.


לסיכום:
מומלץ לא להשאיר את המגיבים יתומים. אחרת, המגיב שהשקיע מזמנו כדי להגיב - נשאר באי וודאות. מי שאף פעם לא מגיב למגיבים, עלול לאבד אותם גם כקוראים.

התגובות הן חלק בלתי נפרד מהרשומה. הן מוסיפות מידע לרשומה והקוראים גם מעיינים בהן, לא רק בעל הבלוג. ככל שהקשר בין המגיבים לכותב משמעותי יותר, כך המגיבים ישאירו תגובות שתורמות יותר לרשומה, ואף יתכן שיתפתחו דיונים מועילים בתגובות.
מי שלוקח את הבלוג שלו ברצינות - מעודד תגובות, ולא להיפך.

יום שישי, 17 ביולי 2009

תולעת בלוגים

בלוגים (לדעתי) הם עיקר "תוכן הגולשים", שיכול להיות מועיל ומעניין בתנאי שיודעים איך למצוא אותו.

כצרכן בלוגים די כבד, אני מציג לכם הפעם את השיטות שבהן אני משתמש כדי להיות מעודכן במה שקורה במספר גבוה של בלוגים.

ה"קריירה" שלי התחילה בקטן. בהתחלה השתמשתי במייל ומסרים כדי להתעדכן מבלוגים בודדים, רובם בתפוז. לא מיהרתי להרשם לעוד בלוגים, כי לא רציתי להיות מוצף בעדכונים על רשומות חדשות.

הפיכתי לתולעת בלוגים התאפשרה כשגיליתי את ה-RSS (כתבתי על זה בעבר) . היתרונות שלו הם:
אפשר להתעדכן גם ממאה בלוגים ולא להיות מוטרד מהעדכונים.
אפשר לראות את רשימת העדכונים, למיין אותם בתיקיות, ולעשות עליהם פעולות - כמו
לסמן רשומות שאני רוצה לחזור אליהן בהמשך.
RSS הוא הרבה יותר מסתם לקבל עדכונים. הוא מאפשר לנהל את העדכונים בצורה נוחה ויעילה.
אפשר לקרוא חלק מהרשומה או את כולה בלי להיכנס אליה. במסרים רואים רק את השורות הראשונות.
אפשר להתעדכן גם מפורומים ואתרים אחרים. הכל במקום אחד.

אז האסטרטגיה שלי היא שימוש ב-RSS. בלעדיו לא הייתי יכול להתעדכן מיותר מדי בלוגים, כי אז הייתי מוצף בהודעות על עדכונים.

מה עם הטקטיקה?
אצלי הבלוגים מחולקים לקטגוריות.
קטגוריה A למשל, תכלול בלוגים שנמצאים בעדיפות ראשונה ושאני נוהג להגיב בהם.
קטגוריה B תכלול בלוגים שחשוב לי להתעדכן מהם, אבל הם בעדיפות פחותה יותר.
קטגוריה C תכלול בלוגים נוספים.
קטגוריית wordpress תכלול בלוגים עצמאיים.
קטגוריית הנסיון תכלול בלוגים שנרשמתי אליהם לצורך מעקב. עם הזמן אני מוחק את אלה שפחות מעניינים, ומשאיר את הטובים. הטובים במיוחד יועברו בהמשך לאחת מהקטגוריות A B C.

לגבי בלוגים חדשים לנסיון – כשאני נתקל בבלוג חדש, אני לעולם לא שופט את טיבו לפי רשומה אחת. אני הולך אחורה לרשומות הקודמות, ורק אז מחליט אם לצרף אותו לעדכונים.


כדי להתעדכן אני משתמש בתוכנה Liferea, שהיא Linux Feed Reader. היא דומה ל-FeedReader החלונאית, רק יותר טובה.

לצורך המחשה, הכנתי סרטון שבו ניתן לראות את הקטגוריות ואיך זה עובד. הוספתי לסרטון רצועת אודיו, אבל משום מה לא שומעים אותה.






מי שמסיבה כלשהי לא הצליח לראות את הסרט, יאלץ להסתפק בתמונה הבאה (אפשר ללחוץ להגדלה):




תחום הבלוגים דינמי - בלוגים נפתחים ונסגרים, ובאמצעות ה-RSS מתאפשר לי לנהל את העדכונים בנוחות וכך להתמודד עם זה.
נראה שרוב המשתמשים בתפוז מתעדכנים דווקא באמצעות דוא"ל.