בבלוג של "מאמא חולמת בספרדית" קראתי רשומה עם עצות לבעלי בלוגים. אחת מהעצות היתה:
"חובה, פשוט חובה להגיב למגיבים".
וזה נכון.
נושא התגובות בבלוגים מעניין. כי כשמגיבים בבלוג, זה כמו שמבקרים אצל מישהו בבית ומשאירים לו הודעה שהיינו שם. הוא יכול להגיב להודעה הזאת בכמה צורות – מהתעלמות, דרך ברכה ותודה על שביקרת והגבת, ועד תקיפה שלך ובמקרים קיצוניים - חסימה.
למה מומלץ להגיב למגיבים?
נתחיל מהנחות הבסיס:
כל מי שמפרסם את דבריו בבלוג, רוצה לשתף. אחרת לא היה מפרסם את זה כרשומה בבלוג. מי שטוען שזה רק לעצמו – שיסביר למה כתב את זה בבלוג ולא במחברת או בקובץ במחשב.
רשומה בבלוג היא לא כתבה, ותגובה לרשומה בבלוג היא לא טוקבק. זה ההבדל. בלוג הוא פלטפורמה אישית יותר, ונוצר קשר עם כותב הרשומה.
מי שהרשומה שלו פתוחה לתגובות - מעוניין בתגובות, או לפחות לא מתנגד להן.
נחלק את זה לשני חלקים: השארת תגובות וקבלת תגובות.
השארת תגובות:
נניח שהשארנו תגובה לרשומה כלשהי. מה יעשה בעל הבלוג בתגובה?
1. הוא יכול להתעלם מכל התגובות. ואז יש אי וודאות. האפשרויות הן:
א. הוא לא מעוניין להגיב. יש כאלה, לדוגמא הבלוג הזה. הכתובת לא לא מעוניינת בשום קשר עם המגיבים.
ב. אין לו זמן להגיב לכל התגובות, והוא לא רוצה "להפלות" בין המגיבים. לכן הוא לא מגיב בכלל.
ג. הרשומה עסקה בנושא רגיש, ולכן הוא מעדיף באופן חד פעמי לא להגיב למגיבים.
2.הוא מגיב לחלק מהמגיבים, ואז הוא מפלה את השאר. רק המיוחסים זוכים לתגובה.
3. יש את אלה שטורחים לענות לכולם, ואותם אני מעריך יותר. הם משקיעים מאמץ. מי שטורח להגיב לכל המגיבים שלו – מראה שהוא מעריך את התגובות. הוא שומר כך על קשר עם אותם מגיבים.
4. המקרה הגרוע ביותר הוא כאשר בעל הבלוג מחליט למחוק ולחסום את המגיב, לעיתים ללא סיבה ידועה, כמו ה"בלוגר" הזה.
כמובן שבעל הבלוג לא מודיע דבר, והמגיב יגלה את דבר החסימה בפעם הבאה שינסה להגיב. המהדרין מוסיפים גם חסימה במסרים כאשר החסום שואל לסיבת החסימה.
קבלת תגובות:
כשמישהו מחליט להגיב, זה מעיד על כך שהוא מעריך את הרשומה ואת מי שכתב אותה, גם אם הוא לא מסכים למה שנכתב. עצם כתיבת התגובה הוא אות הערכה לבעל הבלוג.
אין לאנשים הרבה זמן לקרוא רשומות, ויש להם עוד פחות זמן להגיב. לכן מי שבחר להקדיש מהזמן שלו לצורך תגובה - ראוי להערכה.
ולכן בוודאי שאין לקבל את התגובות כדבר מובן מאליו.
תופעת התגובות ההדדיות
אני לא מעוניין שמגיבים יגיבו אצלי רק כדי שאני אגיב אצלם. אם הם מגיבים באופן חד פעמי זה מועיל להם וגם לי – כי אני מבקר אצל מגיבים לא מוכרים שהגיבו אצלי, וכך נחשף לבלוג שלהם. אבל אני מעדיף שיגיבו רק מתוך רצון חופשי, וכשיש להם מה להגיד.
תופעת מגדל השן
יש את אלה שמצפים שקודם יעלו לרגל לבלוג הנעלה שלהם, ורק אז הם יואילו לבקר ולהגיב בבלוגים של פשוטי הבלוגיה.
איך לקבל מגיבים חדשים?
זה לגיטימי לברך מגיבים חדשים בברכת “ברוך הבא”, אבל אני מעדיף להימנע מזה. יש בברכה הזאת הנחה שהם הגיעו כדי להישאר, וזה לא בטוח. לפי התגובות שלי אליהם הם יבינו שהם רצויים.
איך להגיב למגיבים?
כשמגיב משאיר תגובה מפורטת אני משתדל לענות לו בהתאם, ולכן לפעמים אני חושב הרבה לפני תגובה כזאת.
בדרך כלל המגיבים חוזרים כדי לקרוא את התגובה לתגובה, וחבל שהם יגיעו בשביל תגובה של שתי מילים. אבל בכל מקרה - כל עוד התגובה מעידה על כך שהמגיב קרא את הרשומה, תמיד תהיה תגובה.
חסימת מגיבים:
אני לא נוהג לחסום מגיבים גם אם הם רשמו תגובות שלא לרוחי.
כיום אף אחד לא חסום אצלי. החסומה היחידה שחסמתי, נחסמה רק כי היא חסמה אותי. אבל שחררתי את החסימה הזאת. אני גם משתדל לא למחוק תגובות, אלא אם המגיב הגיב רק במטרה לתקוף.
לסיכום:
מומלץ לא להשאיר את המגיבים יתומים. אחרת, המגיב שהשקיע מזמנו כדי להגיב - נשאר באי וודאות. מי שאף פעם לא מגיב למגיבים, עלול לאבד אותם גם כקוראים.
התגובות הן חלק בלתי נפרד מהרשומה. הן מוסיפות מידע לרשומה והקוראים גם מעיינים בהן, לא רק בעל הבלוג. ככל שהקשר בין המגיבים לכותב משמעותי יותר, כך המגיבים ישאירו תגובות שתורמות יותר לרשומה, ואף יתכן שיתפתחו דיונים מועילים בתגובות.
מי שלוקח את הבלוג שלו ברצינות - מעודד תגובות, ולא להיפך.
"חובה, פשוט חובה להגיב למגיבים".
וזה נכון.
נושא התגובות בבלוגים מעניין. כי כשמגיבים בבלוג, זה כמו שמבקרים אצל מישהו בבית ומשאירים לו הודעה שהיינו שם. הוא יכול להגיב להודעה הזאת בכמה צורות – מהתעלמות, דרך ברכה ותודה על שביקרת והגבת, ועד תקיפה שלך ובמקרים קיצוניים - חסימה.
למה מומלץ להגיב למגיבים?
נתחיל מהנחות הבסיס:
כל מי שמפרסם את דבריו בבלוג, רוצה לשתף. אחרת לא היה מפרסם את זה כרשומה בבלוג. מי שטוען שזה רק לעצמו – שיסביר למה כתב את זה בבלוג ולא במחברת או בקובץ במחשב. רשומה בבלוג היא לא כתבה, ותגובה לרשומה בבלוג היא לא טוקבק. זה ההבדל. בלוג הוא פלטפורמה אישית יותר, ונוצר קשר עם כותב הרשומה. מי שהרשומה שלו פתוחה לתגובות - מעוניין בתגובות, או לפחות לא מתנגד להן.נחלק את זה לשני חלקים: השארת תגובות וקבלת תגובות.
השארת תגובות:
נניח שהשארנו תגובה לרשומה כלשהי. מה יעשה בעל הבלוג בתגובה?
1. הוא יכול להתעלם מכל התגובות. ואז יש אי וודאות. האפשרויות הן:
א. הוא לא מעוניין להגיב. יש כאלה, לדוגמא הבלוג הזה. הכתובת לא לא מעוניינת בשום קשר עם המגיבים.
ב. אין לו זמן להגיב לכל התגובות, והוא לא רוצה "להפלות" בין המגיבים. לכן הוא לא מגיב בכלל.
ג. הרשומה עסקה בנושא רגיש, ולכן הוא מעדיף באופן חד פעמי לא להגיב למגיבים.
2.הוא מגיב לחלק מהמגיבים, ואז הוא מפלה את השאר. רק המיוחסים זוכים לתגובה.
3. יש את אלה שטורחים לענות לכולם, ואותם אני מעריך יותר. הם משקיעים מאמץ. מי שטורח להגיב לכל המגיבים שלו – מראה שהוא מעריך את התגובות. הוא שומר כך על קשר עם אותם מגיבים.
4. המקרה הגרוע ביותר הוא כאשר בעל הבלוג מחליט למחוק ולחסום את המגיב, לעיתים ללא סיבה ידועה, כמו ה"בלוגר" הזה.
כמובן שבעל הבלוג לא מודיע דבר, והמגיב יגלה את דבר החסימה בפעם הבאה שינסה להגיב. המהדרין מוסיפים גם חסימה במסרים כאשר החסום שואל לסיבת החסימה.
קבלת תגובות:
כשמישהו מחליט להגיב, זה מעיד על כך שהוא מעריך את הרשומה ואת מי שכתב אותה, גם אם הוא לא מסכים למה שנכתב. עצם כתיבת התגובה הוא אות הערכה לבעל הבלוג.
אין לאנשים הרבה זמן לקרוא רשומות, ויש להם עוד פחות זמן להגיב. לכן מי שבחר להקדיש מהזמן שלו לצורך תגובה - ראוי להערכה.
ולכן בוודאי שאין לקבל את התגובות כדבר מובן מאליו.
תופעת התגובות ההדדיות
אני לא מעוניין שמגיבים יגיבו אצלי רק כדי שאני אגיב אצלם. אם הם מגיבים באופן חד פעמי זה מועיל להם וגם לי – כי אני מבקר אצל מגיבים לא מוכרים שהגיבו אצלי, וכך נחשף לבלוג שלהם. אבל אני מעדיף שיגיבו רק מתוך רצון חופשי, וכשיש להם מה להגיד.
תופעת מגדל השן
יש את אלה שמצפים שקודם יעלו לרגל לבלוג הנעלה שלהם, ורק אז הם יואילו לבקר ולהגיב בבלוגים של פשוטי הבלוגיה.
איך לקבל מגיבים חדשים?
זה לגיטימי לברך מגיבים חדשים בברכת “ברוך הבא”, אבל אני מעדיף להימנע מזה. יש בברכה הזאת הנחה שהם הגיעו כדי להישאר, וזה לא בטוח. לפי התגובות שלי אליהם הם יבינו שהם רצויים.
איך להגיב למגיבים?
כשמגיב משאיר תגובה מפורטת אני משתדל לענות לו בהתאם, ולכן לפעמים אני חושב הרבה לפני תגובה כזאת.
בדרך כלל המגיבים חוזרים כדי לקרוא את התגובה לתגובה, וחבל שהם יגיעו בשביל תגובה של שתי מילים. אבל בכל מקרה - כל עוד התגובה מעידה על כך שהמגיב קרא את הרשומה, תמיד תהיה תגובה.
חסימת מגיבים:
אני לא נוהג לחסום מגיבים גם אם הם רשמו תגובות שלא לרוחי.
כיום אף אחד לא חסום אצלי. החסומה היחידה שחסמתי, נחסמה רק כי היא חסמה אותי. אבל שחררתי את החסימה הזאת. אני גם משתדל לא למחוק תגובות, אלא אם המגיב הגיב רק במטרה לתקוף.
לסיכום:
מומלץ לא להשאיר את המגיבים יתומים. אחרת, המגיב שהשקיע מזמנו כדי להגיב - נשאר באי וודאות. מי שאף פעם לא מגיב למגיבים, עלול לאבד אותם גם כקוראים.
התגובות הן חלק בלתי נפרד מהרשומה. הן מוסיפות מידע לרשומה והקוראים גם מעיינים בהן, לא רק בעל הבלוג. ככל שהקשר בין המגיבים לכותב משמעותי יותר, כך המגיבים ישאירו תגובות שתורמות יותר לרשומה, ואף יתכן שיתפתחו דיונים מועילים בתגובות.
מי שלוקח את הבלוג שלו ברצינות - מעודד תגובות, ולא להיפך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה