יום ראשון, 19 בספטמבר 2010

צג חדש שקניתי, ומדריך וידאו בנושא גימפ

בחודש שעבר קניתי צג חדש אחרי 7 שנים עם אותו צג. בכל מקום רגילים לקרוא לזה "מסך" (כולל אני), אבל המילה הנכונה היא צג.
הצג שקניתי הוא רחב, בניגוד לקודם. זה עולם אחר. הדבר הכי טוב שקרה לצגים בשנים האחרונות זה שהם נהיו רחבים.

ולמה זה טוב?
כי נוח לעבוד לרוחב. צג רחב מאפשר לפתוח שני חלונות (או יותר) אחד לצד השני. זה מאפשר לי למשל, לפתוח מדריך לשימוש בתוכנה מסוימת, וליד זה לפתוח עוד חלון עם התוכנה עצמה ולעשות את מה שכתוב במדריך.

גם כשאני עורך סרטון, ה-timeline שלו הוא לרוחב. ככה אני רואה חלק גדול יותר ממנו וזה מאפשר לי לעבוד בצורה יעילה.
כשאני משתמש בגימפ או משהו אחר - יש מקום לכל חלונות וסרגלי הכלים.

הצג החדש מאפשר לי גם להכין סרטונים ברזולוציה שמתאימה לתצוגה הרחבה של youtube. אם אני רוצה להכין סרטון ברזולוציה של 1280X720, שמתאימה בדיוק לצג הרחב של youtube ב-HD (בלי פסים שחורים בצד), אני יכול לעשות את זה. ועוד נשאר אצלי מקום לחלונות נוספים בצד, שבהם אני יכול לכתוב תזכורות לדברים שאני רוצה להגיד בסרטון.
יש תוסף לפיירפוקס שנקרא firesizer, והוא מאפשר לשנות את גודל החלון של פיירפוקס לאיזה גודל שרוצים. אז אני משנה לגודל 1280X720 ואז מקליט את החלון הזה.


הצג החדש שקניתי (סמסונג) הוא בגודל של 23 אינץ' וברזולוציה של 1920X1080. הצג הקודם (גם סמסונג) היה 17 אינץ' וברזולוציה של 1024X768.
הצג החדש לא רק גדול מהקודם, אלא שהרזולוציה עושה את כל ההבדל. יש מקום להכל. בקודם היה צפוף.

כדי להראות את ההבדל, הכנתי תמונה עם היחס המדויק בין שני הצגים. הצג הישן שלי הוא המסגרת האדומה, והחדש הוא המסגרת השחורה:







אחרי שקניתי את הצג אני יכול לספר לכם מה הדברים שכדאי לשים לב אליהם כשקונים צג:
גודל - לדעתי 23 אינץ' הכי טוב.
רזולוציה - 1920X1080 מה שמכונה FULL HD
עובי - כמה שיותר דק.
צריכת חשמל - בדרך כלל ככל שהדגם חדיש יותר, הוא חסכוני בצריכה (וגם דק יותר).
סוג - LED. פעם היתה מנורת פלורסנט בתוך הצג, כיום יש LED.
זמן תגובה - נמוך ככל האפשר. 2ms נחשב לטוב מאוד.
יחס ניגודיות - ככל שהוא גבוה זה יותר טוב, כך הצבעים יותר אמיתיים.
סוגי חיבור - DVI, HDMI, אנלוגי ועוד. ככל שיש יותר אפשרויות זה יותר טוב, כי אי אפשר לדעת אם בעתיד תרצו לחבר לצג מכשירים אחרים. יש צגים שיכולים לשמש גם כטלוויזיה.
זוית צפייה - יש הבדלים בזויות הצפייה האפשריות בין הצגים השונים.



הכנתי סרטון נוסף בסדרה "גימפ בוידאו", שבו רואים איך אפשר לעשות 'צילום מסך' מתוך גימפ.
הפעם אני מעדיף לתת את הקישור לסרטון במקום לשים כאן, כי כשאני מטמיע אותו ברשומה הכתוביות משתבשות. הנה הקישור לצפייה ב-youtube.

יום חמישי, 16 בספטמבר 2010

גימפ בוידאו - צבע קידמי ואחורי

סרטון נוסף בסדרת המדריכים בנושא גימפ, והפעם על דבר בסיסי מאוד.
שימו לב - הכתוביות מופיעות בצורה משובשת כי הסרטון מוטמע. כדי לצפות בכתוביות בצורה תקינה מומלץ לראות את הסרטון ישירות ב-youtube.



יום רביעי, 1 בספטמבר 2010

יום שישי, 30 ביולי 2010

חסימת פרסומות בפיירפוקס - מדריך וידאו

זה מדריך הוידאו הראשון שבו הוספתי כתוביות וקול.
מומלץ לראות באיכות גבוהה - 720p ובצג מלא.




יום שלישי, 20 ביולי 2010

התפוז הנדיב

מי שגולש באתר תפוז, יודע שהם דוחפים פרסומות כמעט לכל מקום אפשרי. עד היום אולי היה ניתן במאמץ רב לסבול את הפרסומות הרבות, אבל הפרסומת האחרונה שהוסיפו לעמודים הראשיים שבה החליפו את פס הגלילה לפרסומת של משקה מסויים, היא הקש ששבר את גב הגולשים.


בעקבות הפרסומות האלה הכנתי סרטון קצר בשם "התפוז הנדיב" (יש מנגינת רקע):





יצרתי את הסרטון גם כדי ליישם את מה שלמדתי לאחרונה בעריכה הגרפית ובעריכה בסיסית של סרטוני וידאו.

הפרסומות הנוראיות הללו התווספו בדיוק בתקופה שבה צצו שלל תקלות חמורות בבלוגיה ובאתר כולו - מאי זמינות האתר, דרך התנתקות פתאומית של שם המשתמש, ועד אי יכולת להגיב.
הוספת הפרסומות ואי פתרון התקלות מעידים על כך שבתפוז לא ממש מפנים משאבים לתיקון הבעיות אלא עובדים על הוספת עוד ועוד פרסומות.

יום ראשון, 18 ביולי 2010

עריכת תמונות בגימפ

בשבוע שעבר גיליתי את ערוץ היוטיוב של היוצר אורן אובסטבלום. הוא מפרסם שם סרטוני הדרכה מצוינים לשימוש בפוטושופ.

תמיד רציתי ללמוד את רזי הפוטושופ כדי לטפל בצילומים ולעצב דברים יפים, אבל דחיתי את זה בכל פעם שראיתי את כל הכלים והאפשרויות. הסרטונים המצוינים והברורים היוו בשבילי הזדמנות להיכנס סוף סוף למים (הרדודים בינתיים) של העריכה הגרפית.

יום שישי, 9 ביולי 2010

חדש בבלוגר - שירות סטטיסטיקות מובנה

עד היום מי שרצה סטטיסטיקות לבלוג שלו בבלוגר יכול היה להשתמש בגוגל אנליטיקס החינמי או בשירות סטטיסטיקות חיצוני. בשבוע שעבר הודיעו בבלוג של blogger in draft על שירות סטטיסטיקות מובנה ופשוט יותר מגוגל אנליטיקס, שכולל את כל מה שבעל בלוג ממוצע צריך.

יום שישי, 25 ביוני 2010

שקר, הסתרה ובגידה

אחת מהתופעות שנתקלתי בהן באינטרנט היא תופעת הנשים-הבוגדות-שכותבות-על-זה. ברשת, דווקא בזכות האנונימיות אנשים יכולים להיות אמיתיים ולחשוף את סודותיהם הכמוסים. נקרו בדרכי הרבה בלוגים של נשואות שבוגדות בבני הזוג שלהן בלי לחשוב פעמיים. כמעט תמיד אלה בלוגים של נשים, ולא כי גברים לא בוגדים. גברים פשוט לא כותבים על זה.

יום שבת, 13 במרץ 2010

קירור ארקטי

שקט הוא מצרך מבוקש, במיוחד כשיושבים ליד המחשב.
הגורמים הראשיים לרעש במחשב הם המאווררים, ובעיקר המאוורר הגדול ביותר - זה שיושב על המעבד.
כיום חלק מהמחשבים הנייחים נמכרים עם מאווררים שקטים וקירור יעיל, וחלק עם מאווררים סטנדרטיים ומרעישים. במחשב שלי שכן עד היום מאוורר סטנדרטי של אינטל, שהפיק הרבה רעש בזמן מאמץ של המעבד.
מידי חודש דאגתי לנקות את האבק שהצטבר בו, ולא מזמן החלפתי משחה - כדי להפחית למינימום את הרעש, אבל הוא תמיד הרעיש - במיוחד בימים חמים שבהם עבד קשה כדי לקרר.

יום רביעי, 24 בפברואר 2010

גוגל אנליטיקס

google analytics הוא כלי חינמי של גוגל שנותן מידע סטטיסטי על הביקורים באתר, מאיפה הגיעו, כמה זמן שהו בכל עמוד, איזה דפדפן ומערכת הפעלה יש להם, אפשרויות לניתוח הנתונים ועוד.

התקנתי את השירות הזה בבלוג ומצאתי שני חסרונות:
1) אפשר לראות את הסטטיסטיקות של יום מסויים רק אחרי שהסתיים.
2) אין פירוט לגבי קישורים שהפנו לבלוג, אלא רק מצויין האתר שממנו הגיע הגולש.

נתקלתי בבעיה - איך למנוע מגוגל אנליטיקס מלספור את הביקורים שלי?
יש כמה דרכים:
-אפשר להגדיר IP שממנו השירות יתעלם.
הפתרון הזה מתאים רק למי שיש לו כתובת IP קבועה.
-אפשר להגדיר עוגייה שבעזרתה השירות לא יספור את הביקורים מהמחשב שבו העוגייה קיימת.
-ואפשר לחסום את השירות בבלוג באמצעות חוסם פרסומות.

אני בחרתי באפשרות השלישית כי אני עובד עם פיירפוקס (Adblock plus), וזאת האפשרות הכי קלה.
כלל החסימה שצריך להגדיר הוא:
http://www.google-analytics.com/*$domain=user-64.blogspot.com
ובמקום user-64.blogspot.com כותבים את כתובת הבלוג/אתר שלכם. גוגל אנליטיקס יחסם רק בכתובת שתציינו, וכך לא יספרו הביקורים שלכם.

בפעם הקודמת כתבתי על פינג-שוט בשירות של פידברנר. מאז שהפעלתי אותו העדכונים ברסס מגיעים מייד, אבל העדכונים במייל עדיין מגיעים באיחור של שעות.

יום חמישי, 18 בפברואר 2010

מספר עדכונים

1) אני חוזר לפרסם בתפוז רשומות בנושאים כלליים, ואת הבלוג הזה אני אקדיש לתחום המחשבים.

2) שיניתי את כתובת ה-RSS של הבלוג בפידברנר ל:
http://feeds.feedburner.com/user64
ואת הכתובת הקודמת קישרתי לכאן, כדי שמי שנרשם איתה ימשיך לקבל עדכונים.

מי שעובד עם feedburner יודע שהעדכונים מגיעים במקרה הטוב אחרי כמה שעות. נודע לי על שירות שהם נותנים בשם pingshot שאמור לקצר את זמן העדכון לאתרים מסוימים. הפעלתי את התכונה הזאת ונראה אם זה ישנה משהו.

יום שני, 15 בפברואר 2010

גיליתי את הרדיו מחדש

בחודש האחרון חזרתי להאזין לרדיו אחרי הפסקה של כמה שנים.
מסתבר שמבחינת התוכניות הרבה לא השתנה, וגם אותם שדרנים עדיין משדרים את אותן תוכניות. אבל יש שדרנים שאני מחכה לתוכנית שלהם, ויש כאלה שאני לא סובל.

אני אציג את התוכניות המועדפות שלי, ולא פחות חשוב - אנשי הרדיו האהובים עליי.

לפני שאני מציג את השדרנים, מה הופך שדרן לטוב?
קול - זה הדבר הראשון ששדרן ברדיו צריך שיהיה לו. יש שדרנים עם קול נעים ומתאים לרדיו, ויש שלא. זה גם עניין של טעם אישי. יש שדרנים כמו אלי ישראלי - בעלי קול רדיופוני מדי ואני לא אוהב לשמוע אותם.

יש כאלה שמגישים תוכניות ברדיו והגיעו מתחום העיתונות או שהם ידוענים, כמו ורדה רזיאל ז'קונט, וז'וז'ו אבוטבול - שהקול והמבטא שלהם לא בדיוק אידאלי לרדיו.

אינטליגציה ורהיטות - אלה תכונות שלכל שדרן יש כיום (אלא אם זאת תחנה פיראטית).

יכולת אילתור (וחוש הומור) - שדרן שיש לו את התכונות שציינתי, והוא גם בעל יכולת אילתור בתוספת חוש הומור - הוא שדרן טוב.


שני השדרנים האהובים עליי ביותר הם:
דליק ווליניץ - איש רדיו וטלוויזיה ותיק, ודמות שגדלתי עליה. יש לו תדמית אבהית-חינוכית שמלווה אותו כבר הרבה שנים. הוא בעל חוש הומור ואני אוהב להאזין כשהוא מגיש את "יש עם מי לדבר" בגלי צה"ל.
הוא מגיש גם את "יוצאים לאור" מוקדם בבוקר.

רונית כפיר - שדרנית ותיקה ובעלת קול צלול ומושלם לרדיו. כמו דליק, גם היא עסקה בטלוויזיה בתחום של ילדים ונוער. בעבר הגישה תוכניות בגלי צה"ל, אבל הודחה לפני 3.5 שנים עקב ביקורת שהשמיעה על צה"ל.
לפני כמה חודשים התחילה להגיש תוכנית בנושא איכות הסביבה ב-99 FM.

מצאתי סרטון מהתקופה האחרונה, שבו דליק מראיין את רונית כפיר ואפשר לראות (ולשמוע) את שני השדרנים ביחד (הראיון מעניין ומומלץ):





שדרנים נוספים שאני אוהב להאזין להם:
גדעון רייכר - אמנם יש לו קול של עורב (אני מקווה שהוא לא קורא כאן), אבל הוא משעשע. אני אוהב להאזין כשהוא מגיש את "יש עם מי לדבר" בגלי צה"ל.

אודיה קורן ונתן דטנר - מגישים את "ציפורי לילה עושות עניין" בגלי צה"ל ביום חמישי בלילה. תוכנית שבה הם מדברים בינהם על כל מיני נושאים אקראיים (ואפילו על סרטונים מ-youtube). מומלץ.

סיגל הורן - מגישה את "לילה לבן" בימי ראשון עד רביעי בלילה ברדיוס 100 FM, תוכנית שכל פעם עוסקת בסוגיה אחרת שעליה מגיבים המאזינים בפורום או מדברים בשידור.

איריס בראון - מגישה תוכנית בענייני בינו לבינה ברדיוס 100 FM במוצאי שבת בלילה. נותנת עצות טובות, ולא תמיד הדעה שלה תואמת למה שמקובל.


לסיום, האנשים הכי מעצבנים ברדיו:
ירון אשבל, ורדה רזיאל ועירית לינור.

אני אשמח לשמוע על שדרנים נוספים ותוכניות מומלצות.

יום שישי, 8 בינואר 2010

לראשונה קניתי מכשיר סלולרי

עד לאחרונה הצלחתי לשרוד ללא טלפון סלולרי(!), והייתי מעדיף להמשיך ככה. אבל לצערי לא הכל תלוי בי. המכשיר הזה הפך לחלק כל כך בלתי נפרד מהחיים המודרניים, שמי שאין לו אותו - פשוט לא קיים.
ולכן, שבוע לפני סוף שנת 2009 החלטתי לקנות מכשיר "רדיו טלפון נייד" (רט"ן), שמכונה "טלפון סלולרי".


ביקרתי בהרבה חנויות, וגם בדוכנים של המפלצות הסלולריות (פלאפון, סלקום, פרטנר ומירס) - שם פגשתי שועלי מכירות יהירים, שרק זוממים להחתים אותי על התחייבות ל-18 חודשים - התקופה המקסימלית.
היחס המזלזל של נציגי המפלצות הסלולריות שכנע אותי לא לקנות מהם, ולחזור לחנויות הפרטיות - שם היחס היה הרבה יותר חיובי.


בבואי לקנות את המכשיר חשתי תסכול. אין לי שום מושג בתחום הטלפונים הסלולריים, ולא ידעתי איזה מכשיר לבחור מתוך מאות הדגמים. הדבר היחיד שידעתי, הוא שאני לא רוצה להתחייב לאף אחת מ-4 המפלצות הסלולריות (פלאפון, סלקום, פרטנר ומירס).

די מהר התבררה חבילת השימוש שמתאימה לי: כל מפלצת סלולרית מציעה כיום אפשרות שימוש בשירותיה, ללא התחייבות ועם שליטה מלאה בהוצאות.
כל המפלצות בחרו להשתמש במילה הלועזית "talk" כדי לתאר את חבילת השימוש ללא התחייבות:

בפלאפון זה מכונה - talk & go
בסלקום זה מכונה - talkman
בפרטנר זה מכונה - bigtalk
במירס זה מכונה - mirs talk

בתור משתמש שצריך את המכשיר בעיקר כדי להיות זמין (ולא רוצה להתחייב), זה בדיוק מה שמתאים לי.

השלב הבא הוא לבחור את המכשיר. חיפשתי מכשיר בסיסי. מתוך המכשירים שראיתי, בחרתי ב-Nokia 5000 בגלל מימדיו הקטנים, עיצובו הפשוט, ומחירו הצנוע (500 ש"ח):



הנה פרסומת למכשיר הזה (בפרסומת המכשירים צבעוניים. המכשיר שלי שחור כולו, כמו בתמונה למעלה).



כמו שמציגים בפרסומת, המכשיר הוא בסיסי וכולל:
מצלמה בסיסית - 1.3 megapixel, שמאפשרת לצלם גם סרטונים.
מסך 2 אינץ` QVGA, עם 65k צבעים.
נגן בסיסי
רדיו FM שאפשר גם להקליט ממנו.
Bluetooth 2.0
יישומים כמו דפדפן (opera mini), ארגונית, וכו`.

החיסרון של המכשיר הזה (שנודע לי רק אחרי שקניתי) הוא שהזיכרון שלו מוגבל ל-12MB בלבד, ללא יכולת להוסיף.