‏הצגת רשומות עם תוויות חומרה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חומרה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 19 בספטמבר 2010

צג חדש שקניתי, ומדריך וידאו בנושא גימפ

בחודש שעבר קניתי צג חדש אחרי 7 שנים עם אותו צג. בכל מקום רגילים לקרוא לזה "מסך" (כולל אני), אבל המילה הנכונה היא צג.
הצג שקניתי הוא רחב, בניגוד לקודם. זה עולם אחר. הדבר הכי טוב שקרה לצגים בשנים האחרונות זה שהם נהיו רחבים.

ולמה זה טוב?
כי נוח לעבוד לרוחב. צג רחב מאפשר לפתוח שני חלונות (או יותר) אחד לצד השני. זה מאפשר לי למשל, לפתוח מדריך לשימוש בתוכנה מסוימת, וליד זה לפתוח עוד חלון עם התוכנה עצמה ולעשות את מה שכתוב במדריך.

גם כשאני עורך סרטון, ה-timeline שלו הוא לרוחב. ככה אני רואה חלק גדול יותר ממנו וזה מאפשר לי לעבוד בצורה יעילה.
כשאני משתמש בגימפ או משהו אחר - יש מקום לכל חלונות וסרגלי הכלים.

הצג החדש מאפשר לי גם להכין סרטונים ברזולוציה שמתאימה לתצוגה הרחבה של youtube. אם אני רוצה להכין סרטון ברזולוציה של 1280X720, שמתאימה בדיוק לצג הרחב של youtube ב-HD (בלי פסים שחורים בצד), אני יכול לעשות את זה. ועוד נשאר אצלי מקום לחלונות נוספים בצד, שבהם אני יכול לכתוב תזכורות לדברים שאני רוצה להגיד בסרטון.
יש תוסף לפיירפוקס שנקרא firesizer, והוא מאפשר לשנות את גודל החלון של פיירפוקס לאיזה גודל שרוצים. אז אני משנה לגודל 1280X720 ואז מקליט את החלון הזה.


הצג החדש שקניתי (סמסונג) הוא בגודל של 23 אינץ' וברזולוציה של 1920X1080. הצג הקודם (גם סמסונג) היה 17 אינץ' וברזולוציה של 1024X768.
הצג החדש לא רק גדול מהקודם, אלא שהרזולוציה עושה את כל ההבדל. יש מקום להכל. בקודם היה צפוף.

כדי להראות את ההבדל, הכנתי תמונה עם היחס המדויק בין שני הצגים. הצג הישן שלי הוא המסגרת האדומה, והחדש הוא המסגרת השחורה:







אחרי שקניתי את הצג אני יכול לספר לכם מה הדברים שכדאי לשים לב אליהם כשקונים צג:
גודל - לדעתי 23 אינץ' הכי טוב.
רזולוציה - 1920X1080 מה שמכונה FULL HD
עובי - כמה שיותר דק.
צריכת חשמל - בדרך כלל ככל שהדגם חדיש יותר, הוא חסכוני בצריכה (וגם דק יותר).
סוג - LED. פעם היתה מנורת פלורסנט בתוך הצג, כיום יש LED.
זמן תגובה - נמוך ככל האפשר. 2ms נחשב לטוב מאוד.
יחס ניגודיות - ככל שהוא גבוה זה יותר טוב, כך הצבעים יותר אמיתיים.
סוגי חיבור - DVI, HDMI, אנלוגי ועוד. ככל שיש יותר אפשרויות זה יותר טוב, כי אי אפשר לדעת אם בעתיד תרצו לחבר לצג מכשירים אחרים. יש צגים שיכולים לשמש גם כטלוויזיה.
זוית צפייה - יש הבדלים בזויות הצפייה האפשריות בין הצגים השונים.



הכנתי סרטון נוסף בסדרה "גימפ בוידאו", שבו רואים איך אפשר לעשות 'צילום מסך' מתוך גימפ.
הפעם אני מעדיף לתת את הקישור לסרטון במקום לשים כאן, כי כשאני מטמיע אותו ברשומה הכתוביות משתבשות. הנה הקישור לצפייה ב-youtube.

יום שבת, 13 במרץ 2010

קירור ארקטי

שקט הוא מצרך מבוקש, במיוחד כשיושבים ליד המחשב.
הגורמים הראשיים לרעש במחשב הם המאווררים, ובעיקר המאוורר הגדול ביותר - זה שיושב על המעבד.
כיום חלק מהמחשבים הנייחים נמכרים עם מאווררים שקטים וקירור יעיל, וחלק עם מאווררים סטנדרטיים ומרעישים. במחשב שלי שכן עד היום מאוורר סטנדרטי של אינטל, שהפיק הרבה רעש בזמן מאמץ של המעבד.
מידי חודש דאגתי לנקות את האבק שהצטבר בו, ולא מזמן החלפתי משחה - כדי להפחית למינימום את הרעש, אבל הוא תמיד הרעיש - במיוחד בימים חמים שבהם עבד קשה כדי לקרר.

יום שישי, 10 ביולי 2009

השאיבה החודשית בתמונות

הקיץ כבר בשיאו, ולא רק אנחנו סובלים מהחום. המחשבים שלנו סובלים הרבה יותר, והטמפרטורה של המעבד יכולה להגיע בקלות ל-60 מעלות ומעלה. בתקופה האחרונה המחשב שלי זועק לעזרה - המאוורר של המעבד מסתובב במהירות המקסימלית שלו, בנסיון לקרר את המעבד הלוהט מחום. זה גורם לרעש מטריד, וירידה בביצועים של המחשב שלי בשעת מאמץ.
האויב הכי גדול של המחשב, ובמיוחד בקיץ, הוא האבק שמצטבר בתוך המארז. הפעם אני מזמין אתכם לראות איך אני מנקה את שכבת האבק שמצטברת במאוורר ובמארז, וכך מקל על המחשב בקיץ החם הזה.



הנה המארז. סיבבתי אותו כך שיהיה לי נוח לפתוח.

( ניתן ללחוץ על כל תמונה כדי לראות אותה בגודל המקורי)





אני לוקח מברג פיליפס ומשחרר את שני הברגים:




מסיר את המכסה:






וזה מה שיש בפנים. ניתן לראות את המאוורר, ומייד נתקרב ונראה מה קרה לו.







שימו לב לאבק שהצטבר על צלעות הקירור והמאוורר. האבק הזה כולא את החום ומונע ממנו לזרום החוצה, וכך המאוורר מתקשה לקרר את המעבד.








את האבק אני הולך לשאוב עם הדבר הזה:







אני מפעיל את שואב האבק ומתקרב בזהירות אל המאוורר:






אני מצמיד בזהירות את צינור השאיבה ושואב את האבק:







אחרי השאיבה ניתן לראות שרוב האבק הוסר:







ואם כבר פתחתי את המחשב, למה לא לשאוב בזהירות את האבק שהצטבר בתחתית?







לאחר שניקיתי את האבק, אני סוגר את המארז:







מחזיר אותו למקום ומחבר את הכבלים:







ובסוף מחבר גם לחשמל:







עכשיו הכל מוכן:







אבל לפני ההדלקה, נתקרב לחזית המארז. המדבקה שנמצאת בצד שמאל למטה, אומרת שהמחשב מיועד למערכת ההפעלה windows xp. וזאת מערכת ההפעלה שקיבלתי כשקניתי אותו:







אבל, כמו שסיפרתי בעבר, וכפי שמצויין בבלוג בצד שמאל, כיום אני משתמש בדביאן גנו-לינוקס.
אני מדליק את המחשב ולינוקס נטענת:








הנה, המערכת הגרפית מייד תהיה מוכנה:








ודביאן תבקש ממני את שם המשתמש שלי:







וגם את הסיסמא:







אחרי שהזנתי את שם המשתמש והסיסמא, אני מגיע לשולחן העבודה שלי (הוא קצת מבולגן):







ועכשיו, כדי לבדוק איך מערכת הקירור מתמודדת בתנאי מאמץ, אני מפעיל את המשחק urban terror. זהירות - זה משחק ממכר כמו סם.








נכנסתי למשחק, ואכן חל שיפור בקירור. המאוורר לא מתאמץ, ואין רעש מכיוון שניקיתי את האבק:




אני רק רוצה להדגיש, שהשאיבה חייבת להתבצע בזהירות כדי לא לפגוע ברכיבי המחשב. אם אתם לא יודעים בדיוק מה אתם עושים, עדיף למסור את המחשב לניקוי יסודי יותר במעבדה.
מומלץ לבקר בכתבה הזאת למידע נוסף.
שיהיה לנו שימוש מהנה ומספק במחשבינו, ושהקיץ הזה יעבור מהר.

יום שני, 8 ביוני 2009

הוספת זיכרון למחשב - קל ומועיל

כל דבר שאנו עושים עם המחשב כשהוא עובד, צורך זיכרון. הזיכרון הוא מקום האחסון לנתונים והוראות למחשב. כל תוכנה מורכבת מהדברים האלה, נתונים והוראות. כשמפעילים יישום, למשל Firefox, לפחות חלק ממנו נטען לזיכרון .
מי שמנהל את כל ענייני המחשב ובפרט את ענייני הזיכרון, היא מערכת ההפעלה, ואנחנו לא מודעים לכל מה שהיא עושה ברקע. היא מטפלת בכל מה שצריך כדי שמה שביקשנו לעשות יתבצע, וזה כולל את ההחלטות לגבי טעינת הנתונים לזיכרון, החלטות שמזל שאנחנו לא צריכים לעשות בעצמנו.

לצורך הפעלת יישומים, מערכת ההפעלה תמיד תעדיף לטעון נתונים לזיכרון ה-RAM שקיים במחשב, מכיוון שהוא מהיר, ובשביל זה הוא קיים. אבל מה קורה כאשר מפעילים הרבה יישומים ולא נותר מקום?
במקרה כזה מערכת ההפעלה לא תודיע לנו שאין מספיק זיכרון, אלא פשוט תשתמש בדיסק הקשיח כאילו הוא זיכרון RAM. לדיסק הקשיח יש אמנם קיבולת גדולה בהרבה מזיכרון RAM, אבל החיסרון שלו הוא שכתיבת וקריאת נתונים ממנו איטית מאוד יחסית לזיכרון ה-RAM, ואז לכל דבר שאנו עושים לוקח הרבה זמן להתבצע.

יש לי מחשב יחסית ישן שנקנה לפני 3.5 שנים, ויש בו 512MB של זיכרון RAM. החלטתי להוסיף לו זיכרון, כי חשתי שהוא סובל ממחסור - כשהפעלתי יישומים שמתי לב לכך שהדיסק הקשיח עובד קשה, והכל מאוד איטי. על ידי הוספת זיכרון קיוויתי לשחרר את צוואר הבקבוק.

הצעד הראשון שעשיתי לקראת שדרוג הזיכרון, הוא לבדוק איזה לוח אם יש לי, ובאילו זכרונות הוא תומך. את חוברת המידע של לוח האם מצאתי באתר של Intel, ממנה נודע לי שהוא יכול להכיל עד 4 ג`יגה בתים של זכרון RAM. גם המהירויות של הזיכרון היו רשומות שם - עד 533MHz DDR2.
בחוברת רשומות גם הוראות ההתקנה של הזיכרון.

אחרי שידעתי אילו זכרונות אני צריך, חיפשתי אותם בחנויות שונות, אך בכל פעם שהמוכרים שמעו את סוג הזכרונות - הם עשו פרצוף חמוץ ואמרו שאין להם זכרונות ישנים כאלה.
בסופו של דבר הבשורה הגיעה מרשת "אייבורי", שהודיעו לי שיש להם את הזכרונות שאני מחפש, ואף זכרונות ישנים יותר. לזכותם ייאמר שהם מחזיקים במחסנים שלהם הרבה רכיבים ישנים שלא נמכרים כבר בחנויות, ובעזרתם ניתן לשדרג גם מחשב ישן.

קניתי מאייבורי שני זכרונות של 1GB כל אחד, כלומר 2GB, שזה פי 4 ממה שהיה לי (512MB).
צילמתי את אחד הזכרונות לצורך המחשה:



הזכרונות האלה הם באורך של עט ממוצע, ולמדתי איך להתקין אותם בעזרת מדריך הוידאו של ynet.
את הזיכרון הישן נאלצתי להסיר (על אף שהיה לו מקום) מכיוון שיש שני ערוצים ובכל ערוץ חייבת להיות כמות זיכרון זהה.
הכנסתי בזהירות את הזכרונות החדשים לחריצים שלהם, והפעלתי את המחשב. נכנסתי להגדרות ווידאתי שיש לי כעת 2GB של זיכרון. הפעלתי משחקים ויישומים וחשתי בשיפור משמעותי. הדיסק הקשיח בכלל לא עבד, כלומר כל הנתונים נטענו לזיכרון ה-RAM, שכעת הוא גדול מספיק כדי להכיל אותם.
בזכות הגדלת הזיכרון הדיסק הקשיח לא צריך לעבוד כל כך קשה כמו קודם, מה שמאריך את חייו (יש בו חלקים מכניים) ומוריד את הטמפרטורה שלו.
מחסור בזיכרון הוא אחד מצווארי הבקבוק הנפוצים. התוכנות הולכות ומשתכללות ודורשות יותר ויותר זיכרון, לכן כדאי לשים לב האם נוצר מחסור בזיכרון RAM, ולהוסיף. זה כמעט בוודאות יביא לשיפור בביצועים.