מדוע אני משתמש בפריפייד

מה אפשר להגיד על תאגידי הסלולר בארץ שעוד לא נאמר? שהם גנבים? גזלנים? עושקים מורשים? פיראטים עם רשיון? כל התשובות נכונות.

המוני צרכנים נפגעו ונפגעים משיטות הגזל של תאגידי הסלולר הנבזיים - סלכלום, פלאפון ואורנג'.

הם גובים מחיר כפול עבור מכשירים שנמכרים בחנויות הפרטיות בחצי מחיר.
הם מפתים אותנו לשדרג מכשיר תמורת "החזר חודשי" שנועד לכבול אליהם את הלקוח לכמה שיותר שנים.
הם דוחפים ללקוחות חבילות גלישה ושרותים נלווים שלא ביקשו.
הם נוקטים בשיטת מצליח וכל מיני עוולות צרכניות שלמזלי לא זכיתי להכיר, כי מעולם לא היה לי חוזה עם חברת סלולר.

כמו כל תאגיד נאלח, גם חברות הסלולר הקימו מחלקות לשימור לקוחות שמטרתן לפייס לקוחות שנשדדו כדי להמשיך לשדוד אותם.
אם זה לא מספיק, אותם תאגידים משלמים לנציגי השירות המסכנים שלהם שכר עלוב תמורת התמודדות עם הלקוחות שנשדדו. התגלמות הקפיטליזם החזירי.

בשנים האחרונות משרד התקשורת סוף סוף פועל ליצירת תחרות ולהגנה על הצרכנים מפני תאגידי הסלולר. כתוצאה מכך מתחוללת מהפכה בשוק, ורווחי התאגידים הסלולריים נמצאים בירידה:



זה היה המצב בעידן ההפקרות, לפני הרגולציה של משרד התקשורת:

וזה המצב אחרי שהתחילה הרגולציה:

התאגידים הסלולריים ממשיכים לשדוד ולגזול ככל שיוכלו, אבל האם ניתן כבר היום להימנע מזה?
התשובה היא כן.


הפתרון הוא שליטה על ההוצאות.
ככל שתהיה לנו שליטה על גובה החשבון, כך תרד היכולת לעשוק אותנו. זאת הסיבה שחברות הסלולר לא מציעות מסלול של "דיברת שילמת, לא דיברת - לא שילמת". הם לא מעוניינים שתהיה לנו שליטה על ההוצאות.

במקום זה, הם מציעים מסלולים שמתאפיינים ב:
1) חבילה גלובלית - חבילת דקות+SMS+גלישה
2) התחייבות

שני המרכיבים האלה מבטיחים שיגבו מאיתנו יותר:
1) חבילת גלובלית קיימת משלוש סיבות:
    א) כדי שנצרוך יותר ממה שאנו צריכים.
    ב) כדי שנשלם יותר ממה שצרכנו.
    ג) כדי שנתקשה להשוות עם מסלולים אחרים. תאגידי הסלולר לא רוצים שיהיה לנו קל להשוות, כדי שלא נעבור למתחרים.

2) ההתחייבות מבטיחה שהם ימשיכו להרוויח עלינו לאורך זמן.



אז הפתרון כאמור הוא לשלוט על ההוצאות. האם קיים מסלול שבו ניתן לשלוט על ההוצאות?
התשובה היא כן. למי שלא מכיר, זה נקרא מסלול פריפייד - prepaid. קונים דקות זמן אויר שעליהן משלמים מראש. בלי התחייבות, בלי דמי מנוי.


יתרונות הפריפייד:
1) פשטות ושליטה על ההוצאות - אין חשבונית, פשוט טוענים את הקו בכסף.
2) ללא התחייבות - בפריפייד אין התחייבות וקנסות.
3) אנונימיות. בעלי קו פריפייד אינם רשומים אצל החברה הסלולרית. אין צורך בהזדהות, אין צורך לחתום על חוזה, אין צורך בכרטיס אשראי וחשבון בנק.

שיטת הפריפייד מאפשרת להחזיק בקו סלולרי ללא עלות וללא התחייבות לחברה הסלולרית. אפשר לקבל שיחות נכנסות ללא הגבלה. אם רוצים להתקשר, קונים דקות זמן אויר. כמה פשוט.

זאת הסיבה שרוב העולם משתמש בפריפייד. אבל לא אצלנו.
כל חברות הסלולר בארץ מציעות מסלולי פריפייד. אבל אם זה פתרון כל כך טוב, למה הרוב לא משתמשים בו?
יש לפריפייד בארץ 3 חסרונות:
1) יקר - חברות הסלולר לא רוצות שתהנו מיתרונות הפריפייד, ולכן זה יקר מאוד.
2) אם המכשיר נגנב או הולך לאיבוד, הלך המספר. (כי לא רשומים אצל המפעילה). *עדכון: גיליתי שבאורנג' יש אפשרות לשמור את המספר גם במקרה של אובדן או גניבה.
3) צריך לדאוג למלא אותו מידי פעם.


כל זה יציב ונכון לגבי מסלול הפריפייד הטהור. תאגידי הסלולר מציעים מסלולים של פריפייד לא טהור, שבו משלמים למשל דמי שימוש חודשיים בתמורה לתעריף יותר זול. במסלול כזה אמנם עדיין יש שליטה על ההוצאות, אבל כבר צריך לחתום על חוזה ומאבדים את יתרון האנונימיות ואי ההתחייבות.

למרות החסרונות, אני מעדיף להשתמש בפריפייד הטהור כי זה המסלול היחיד שבו השליטה המלאה היא אצלי, ושבו אין קשר ישיר עם החברה הסלולרית.
אני גאה בעובדה שמעולם לא חתמתי על חוזה עם חברה סלולרית. קניתי מכשיר בחנות פרטית, עם סים פריפייד.

את 3 החסרונות של פריפייד טהור, אני פותר בדרכים הבאות:
1) את בעיית העלות הגבוהה לשיחות, אני פותר על ידי כך שאני לא מדבר הרבה. אני משתמש במכשיר רק לשיחות יוצאות קצרות.
2) את הבעייה השנייה אני פותר על ידי כך שאני שומר על המכשיר מפני אובדן/גניבה. לעולם לא אשאיר את המכשיר ללא השגחה, כי אם אני אאבד אותו הלך המספר.
3) את בעיית מילוי השיחות אפשר לפתור בקלות על ידי קניית מספר כרטיסי הטענה ושמירתם לעת הצורך.

אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. רק על ידי צריכה מבוקרת ושליטה על ההוצאות אפשר לא להיות עשוק על ידי תאגידי הסלולר.