יום ראשון, 14 ביוני 2009

הטכנופובים

הם לא יודעים מה זה בלוג, חלון עבורם זה דבר שאי אפשר להזיז או למזער, עכבר מבחינתם הוא מכרסם, ותפריטים קיימים רק במסעדות. אלה הטכנופובים - אנשים שסובלים מחרדה מטכנולוגיה ומיומנות טכנית.

לי יש הורים טכנופובים - כבר 12 שנה הם מסרבים לכל מגע עם מחשב, ושומרים על מרחק בטחון ממנו. הם לא רק מפחדים מפניו, אלא רואים אותו כמכשיר שלא יועד להם. הוא מחוץ לתחום עבורם.

הם מעדיפים להישאר צמודים לטלוויזיה המוכרת שלהם, שנתפסת אצלם כמכשיר פשוט ולגיטימי לשימוש.
על האינטרנט הם דווקא שמעו (מהטלוויזיה), והם יודעים לספר שזה "דבר שמפרסמים בו חדשות מהר יותר מהטלוויזיה".

מסתבר שהטכנולוגיה חודרת ומגיעה גם לטכנופובים - מהדלת האחורית. לדוגמא, בטלוויזיה הדיגיטלית כיום יש שידורי VOD. מאז שההורים שלי גילו את זה, הם מבקשים בכל פעם ממישהו אחר שישים להם את התוכניות ב-VOD. כשרוצים ללמד אותם איך להפעיל את זה בעצמם - הם מסרבים בתוקף. זה נראה להם מסובך מדי.
הם נרתעים כשצריך לעשות פעולה מורכבת יותר מאשר להעביר ערוץ או לשנות את עוצמת הקול.

כמו משתמשים רגילים, גם הטכנופובים רוצים להפיק תועלת משירותים שונים. אבל הרתיעה הפסיכולוגית ממיומנות טכנית, מונעת מהם לעשות את זה בעצמם. ההורים שלי גילו כבר לפני כמה שנים, שאפשר לבדוק את מצב חשבון הבנק דרך האינטרנט.
אז כדי להשתמש בזה הם מבקשים ממני או ממישהו אחר מהמשפחה, שיכנס לאתר של הבנק ויבדוק להם את מצב החשבון.
כשרוצים ללמד אותם איך לעשות את זה בעצמם, הם שוב מסרבים בתוקף ומספקים תירוצים כגון:
"אין לי סבלנות לזה",
"יקח לי הרבה זמן ללמוד"
"מה אכפת לך לבדוק לי את החשבון, זה לוקח שתי דקות".

הם מסרבים אפילו לנסות ללמוד איך להשתמש במחשב, ועד היום כל מאמצי השכנוע עלו בתוהו. אולי בעוד כמה שנים, שהמחשב יופעל על ידי הוראות קוליות, גם הטכנופובים יסכימו להשתמש בו בעצמם.

הטכנופוביה היא בעיה פסיכולוגית שלא קשורה לגיל. הכל תלוי בגישה - כשמחליטים מראש ש"אני לא יכול, אני לא אצליח", אז אין שום סיכוי. מי שלוקח את זה כאתגר - יצליח.

יום שני, 8 ביוני 2009

הוספת זיכרון למחשב - קל ומועיל

כל דבר שאנו עושים עם המחשב כשהוא עובד, צורך זיכרון. הזיכרון הוא מקום האחסון לנתונים והוראות למחשב. כל תוכנה מורכבת מהדברים האלה, נתונים והוראות. כשמפעילים יישום, למשל Firefox, לפחות חלק ממנו נטען לזיכרון .
מי שמנהל את כל ענייני המחשב ובפרט את ענייני הזיכרון, היא מערכת ההפעלה, ואנחנו לא מודעים לכל מה שהיא עושה ברקע. היא מטפלת בכל מה שצריך כדי שמה שביקשנו לעשות יתבצע, וזה כולל את ההחלטות לגבי טעינת הנתונים לזיכרון, החלטות שמזל שאנחנו לא צריכים לעשות בעצמנו.

לצורך הפעלת יישומים, מערכת ההפעלה תמיד תעדיף לטעון נתונים לזיכרון ה-RAM שקיים במחשב, מכיוון שהוא מהיר, ובשביל זה הוא קיים. אבל מה קורה כאשר מפעילים הרבה יישומים ולא נותר מקום?
במקרה כזה מערכת ההפעלה לא תודיע לנו שאין מספיק זיכרון, אלא פשוט תשתמש בדיסק הקשיח כאילו הוא זיכרון RAM. לדיסק הקשיח יש אמנם קיבולת גדולה בהרבה מזיכרון RAM, אבל החיסרון שלו הוא שכתיבת וקריאת נתונים ממנו איטית מאוד יחסית לזיכרון ה-RAM, ואז לכל דבר שאנו עושים לוקח הרבה זמן להתבצע.

יש לי מחשב יחסית ישן שנקנה לפני 3.5 שנים, ויש בו 512MB של זיכרון RAM. החלטתי להוסיף לו זיכרון, כי חשתי שהוא סובל ממחסור - כשהפעלתי יישומים שמתי לב לכך שהדיסק הקשיח עובד קשה, והכל מאוד איטי. על ידי הוספת זיכרון קיוויתי לשחרר את צוואר הבקבוק.

הצעד הראשון שעשיתי לקראת שדרוג הזיכרון, הוא לבדוק איזה לוח אם יש לי, ובאילו זכרונות הוא תומך. את חוברת המידע של לוח האם מצאתי באתר של Intel, ממנה נודע לי שהוא יכול להכיל עד 4 ג`יגה בתים של זכרון RAM. גם המהירויות של הזיכרון היו רשומות שם - עד 533MHz DDR2.
בחוברת רשומות גם הוראות ההתקנה של הזיכרון.

אחרי שידעתי אילו זכרונות אני צריך, חיפשתי אותם בחנויות שונות, אך בכל פעם שהמוכרים שמעו את סוג הזכרונות - הם עשו פרצוף חמוץ ואמרו שאין להם זכרונות ישנים כאלה.
בסופו של דבר הבשורה הגיעה מרשת "אייבורי", שהודיעו לי שיש להם את הזכרונות שאני מחפש, ואף זכרונות ישנים יותר. לזכותם ייאמר שהם מחזיקים במחסנים שלהם הרבה רכיבים ישנים שלא נמכרים כבר בחנויות, ובעזרתם ניתן לשדרג גם מחשב ישן.

קניתי מאייבורי שני זכרונות של 1GB כל אחד, כלומר 2GB, שזה פי 4 ממה שהיה לי (512MB).
צילמתי את אחד הזכרונות לצורך המחשה:



הזכרונות האלה הם באורך של עט ממוצע, ולמדתי איך להתקין אותם בעזרת מדריך הוידאו של ynet.
את הזיכרון הישן נאלצתי להסיר (על אף שהיה לו מקום) מכיוון שיש שני ערוצים ובכל ערוץ חייבת להיות כמות זיכרון זהה.
הכנסתי בזהירות את הזכרונות החדשים לחריצים שלהם, והפעלתי את המחשב. נכנסתי להגדרות ווידאתי שיש לי כעת 2GB של זיכרון. הפעלתי משחקים ויישומים וחשתי בשיפור משמעותי. הדיסק הקשיח בכלל לא עבד, כלומר כל הנתונים נטענו לזיכרון ה-RAM, שכעת הוא גדול מספיק כדי להכיל אותם.
בזכות הגדלת הזיכרון הדיסק הקשיח לא צריך לעבוד כל כך קשה כמו קודם, מה שמאריך את חייו (יש בו חלקים מכניים) ומוריד את הטמפרטורה שלו.
מחסור בזיכרון הוא אחד מצווארי הבקבוק הנפוצים. התוכנות הולכות ומשתכללות ודורשות יותר ויותר זיכרון, לכן כדאי לשים לב האם נוצר מחסור בזיכרון RAM, ולהוסיף. זה כמעט בוודאות יביא לשיפור בביצועים.

יום שישי, 22 במאי 2009

המונופול של מיקרוסופט

לרוב המשתמשים הביתיים כיום יש רק מערכת הפעלה אחת - windows, ורק חבילת יישומים משרדיים אחת – אופיס. כמו כן רוב המשחקים למחשב מיוצרים רק עבור windows, כי לרוב המשתמשים (כ-88%) יש מערכת הפעלה windows.

כמעט כל מחשב ביתי היום, מגיע עם מערכת ההפעלה של מיקרוסופט, ואף נקרא על שמה - "מחשב windows”.

השליטה של מיקרוסופט על המחשבים הביתיים נובעת מההשתלטות שלה על תחום מערכות ההפעלה. ברגע שהשתלטה על שוק מערכות ההפעלה, היא קבעה את שאר הדברים. היא לא הציעה מערכת הפעלה טובה יותר, אלא השתמשה בתחבולות (וניצול טעויות של המתחרים) כדי להשתלט על השוק.


מיקרוסופט היא מונופול, וכמו שידוע - מונופול מנצל את כוחו כדי לקבוע מחיר גבוה יותר מהמחיר שהיה אם היתה שוררת תחרות בשוק. מיקרוסופט פועלת בשיתוף פעולה עם יצרני רכיבי המחשבים, ודואגת להוציא כל הזמן גרסה חדשה של windows שדורשת מחשב חזק יותר כדי לפעול. בצורה הזאת גם יצרני המחשבים מרוויחים, וגם מיקרוסופט, שמוציאה כל פעם גרסה תובענית ויקרה יותר. מי שבוחר להישאר מאחור עלול לסבול בשלב מסויים, כי התמיכה של ה-windows הישנה שלו תיגמר, והוא יהיה חייב לשדרג את עצמו למחשב חדש ומערכת הפעלה חדשה.
כשתלויים בחברה אחת, כמובן שהיא מכתיבה למשתמשים איך הם ישתמשו במחשב, והם גם תלויים בחסדיה ובתקלותיה.


תחום התוכנות הוא תחום שלא מצריך תשתית מאוד יקרה/נרחבת כדי להתחיל לפתח בו. צריך רק משאבים שכליים, וזמן (מסתבר שתמריץ כספי הוא לא הכרחי). הנסיון בתחום הזה הוכיח שאנשים מסוגלים ליצור בהתנדבות ותוך שיתוף פעולה דברים איכותיים.


רוב משתמשי המחשב מכירים רק את מה שמיקרוסופט לימדה אותם – שתוכנות עולות כסף, ושאין רשות לדעת איך הן פועלות, לשנות, להעתיק, או להפיץ אותן. זה נראה מובן מאליו, כי כמו בכל מוצר אחר – גם בתוכנות יש זכויות יוצרים.


מסתבר שקיימת גישה הפוכה לגמרי, שאומרת שתוכנה צריכה להיות חופשית. החופש מתבטא בכך שמותר לדעת איך היא פועלת, להעתיק, לשנות ולהפיץ אותה, וחייבים להתיר לאחרים לעשות את אותו הדבר. החופש הזה מאפשר לאנשים לפתח את אותה תוכנה חופשית באופן קהילתי, בניגוד לתוכנה קניינית, שבה היצרן מגביל את המשתמש - שאין לו דרך (קוד המקור סגור) והיתר לשנות ולהפיץ אותה.
מי שמחזיק באידאולוגיה הזאת הוא מייסד הגישה - ריצ`רד סטולמן, שפועל כבר הרבה שנים לקידומה.


המשתמש הממוצע עלול לטעון שהוא לא יודע לתכנת ואין לו צורך בכך, וזה נכון. אבל כל אחד מרוויח מזה (חוץ ממיקרוסופט). יש לפחות 3 יתרונות: 1) לא משלמים כסף עבור השימוש 2) אפשר להנות מהפיתוח של אנשים שכן יודעים ורוצים לפתח. 3) מכיוון שקוד המקור פתוח, אי אפשר להחביא בפנים אמצעים למעקב אחרי המשתמשים. הכל שקוף.


אז יש שתי גישות מנוגדות: 1) הגישה המסחרית של מיקרוסופט ואחרים, שבה המטרה היחידה היא להרוויח כמה שיותר כסף. 2) הגישה החופשית, שבה ניתן חופש למשתמש ללמוד, להפיץ ולשנות את התוכנה. כתוצאה מכך אנשים יכולים לפתח באופן קהילתי לטובת כולם.
יש גישה נוספת - "קוד פתוח", שבה הדגש הוא לא על החופש של המשתמשים, אלא על יעילות בפיתוח. לכן הגישה הזאת שונה מגישת "התוכנה החופשית" של סטולמן.


באיזו גישה הייתם בוחרים?
אני הייתי בוחר לתמוך בגישה החופשית, שמיטיבה עם המשתמשים ולא עם הפירמות, שכאמור מטרתן היחידה היא לעשות כסף על ידי הגבלת המשתמשים.


אז מה עושים?
כיום, כל מי שמעוניין יכול להתקין במחשבו מערכת הפעלה חופשית, כמו ,GNU/Linux, ולהפחית את התלות במונופול של ביל ובחברות האחרות. יש לבחור את הגרסה (הפצה) שהוא מעדיף למערכת ההפעלה הזאת, להוריד אותה למחשב, ולהתקין.


הפעם הראשונה שניסיתי את GNU/Linux היתה לפני 10 שנים, במאי 1999 כאשר התקנתי את Red Hat GNU/Linux. לא הצלחתי לעשות איתה הרבה (אני משתמש פשוט), על אף שהיה בה שולחן עבודה גרפי. חזרתי ל-windows.


בשנים האחרונות נודע לי שרוב היישומים שאני משתמש בהם, פועלים גם בגנו/לינוקס. ליישומים האחרים, שאין להם גרסה לגנו/לינוקס, יש תחליף. בעקבות זה חשבתי שהגיע הזמן לתת עוד הזדמנות למערכת ההפעלה הזאת, ומידי פעם כשאני שומע שיצאה גרסה חדשה של אחת מהפצות גנו/לינוקס המובילות, אני מנסה אותה.


ניסיתי בעבר את אובונטו, פדורה ודביאן, ולא הייתי מרוצה. באובונטו התחברתי לאינטרנט אלחוטי באופן אוטומטי, אבל לא הצלחתי להפעיל תלת מימד בצורה חלקה. בפדורה היה באג מעצבן שגרם לסגירה כל פעם שהפעלתי סרטון פלאש. בדביאן לא הצלחתי לעשות כלום חוץ מלבהות בשולחן העבודה.
את כל הבעיות האלה ניתן היה לפתור, אבל לא ידעתי איך, וכנראה גם לא התחשק לי לחפש אחרי הפתרונות.


אובונטו נחשבת כיום להפצה הפופולרית ביותר, כנראה בזכות היותה חדשנית וידידותית למשתמש. אני החלטתי לאמץ דווקא את דביאן (שאובונטו מבוססת עליה) כהפצה המועדפת עליי, מהסיבות הבאות:
-מאחורי דביאן (Debian) לא עומד שום גוף מסחרי
-זה פרוייקט קהילתי לגמרי, שמתוחזק על ידי מתנדבים רבים
-מדובר בהפצה ותיקה, משנת 1993
-החוזה החברתי של דביאן וההקפדה על חופש
-מנהל החבילות, שאף אומץ על ידי הפצות אחרות
-יציבות
-מאגר גדול של תוכנות


החיסרון של דביאן הוא שהיא לא עדכנית כמו אובונטו למשל, אבל אני מוכן לשלם את המחיר בזכות שאר היתרונות.


אז התקנתי את הגרסה החדשה שיצאה לדביאן (5), וזאת הפעם הראשונה שאני מרוצה.
אני מרוצה כי הצלחתי סוף סוף להגדיר אינטרנט אלחוטי, להתקין דרייבר לכרטיס המסך ובזכות זה להפעיל תלת מימד, ולראות סרטוני פלאש. לגבי אופיס – יש תחליף שנקרא open office, הוא לא מושלם אבל הוא הולך ומשתפר, ומהווה איום על אופיס של מיקרוסופט.
לגבי משחקים, המשחק היחיד שאני משחק בו פועל גם בגנו/לינוקס, כך שאין לי בעיה.
כמעט כל דבר שארצה לעשות – קיימות בשבילו תוכנות במאגר החופשי. לדוגמא – רציתי להוסיף כתוביות לסרטון, וחיפוש קל במאגר בתוספת עזרה של גוגל - גילה לי את התוכנות שמאפשרות לעשות את זה.


התוצאה הסופית – אני עושה בגנו/לינוקס בדיוק את אותם הדברים שעשיתי בחלונות, כלומר הקטנתי את התלות במונופול של ביל. המחשב שלי לא עובד פחות טוב מקודם, אולי אפילו טוב יותר. נכון, יש חסרונות שנובעים משליטת מיקרוסופט (תוכנות שעובדות רק על windows ואין להן תחליף בגנו/לינוקס), אבל התקווה היא שבמערכות הפעלה חופשיות יהיה בהמשך את כל מה שמיקרוסופט שולטת עליו.

למי שרוצה לקרוא על היתרונות הרבים של גנו/לינוקס, הנה קישור (באנגלית).


החסרונות של גנו/לינוקס הם שהיא עדיין פחות ידידותית למשתמש מ-windows, ולא תומכת בחלק מההתקנים.
בנוסף יש תוכנות שאין להן תחליף בגנו/לינוקס. קיימים משחקים, אבל אם אתם גיימרים רצוי שלא תעברו למערכת ההפעלה הזאת, כי מיקרוסופט עדיין שולטת בתחום.
ניתן להתקין את המערכת לצד windows וכך להתמודד עם הבעיה.
יש לציין שמערכת ההפעלה הזאת היא חופשית, ולפעמים כוללת גם דרייברים חופשיים. אבל לא תמיד הדרייברים האלה פועלים כמו שצריך, ומתאפשר לרוב להתקין דרייברים קנייניים.

לסיום, שני קישורים לכתבות שפורסמו על התקנת אובונטו, הפצה פופולרית של גנו/לינוקס:
אובונטו למתחילים - מדריך וידאו
התקנת אובונטו