יום ראשון, 27 בספטמבר 2009

טוויטר בהנאה

על טוויטר (Twitter) שמעתי כבר לפני יותר משנתיים.
אבל כמו כל דבר שנוסד בחו”ל, תמיד לוקח שנתיים-שלוש עד שמתחילים לדבר על זה כאן בארץ, בשלב שבו השירות כבר כבש את העולם.

לאחרונה החלטתי לבדוק מקרוב במה בדיוק מדובר.
בהתאם למסורת בבלוג, אני ממליץ לכם על השירות הזה כי מצאתי שהוא שימושי לכל אחד/ת מאיתנו.
ואת זה אני אומר כמי שלא חובב רשתות חברתיות.



לאחר שנרשמתי באתר שלהם, קראתי בעניין רב הרבה כתבות ורשומות בנושא בעברית ובאנגלית. קראתי גם את עמודי העזרה של טוויטר, והתקנתי תוספים ותוכנות עזר לנסיון. השתמשתי בשירות כ-3 שבועות, וכעת אני מגיש לכם את הסיכום שיאפשר התחלת שימוש קלה ומהירה, וניצול כלי העזר הטובים ביותר שידועים לי.

שימו לב שאני לא כותב את הדברים כמומחה, אלא כמשתמש חדש. אם יש בקהל משתמשים מנוסים – אתם מוזמנים לתרום מהידע והנסיון שלכם.

מה זה טוויטר?
טוויטר הוא סוג של רשת חברתית פופולרית (רק בעולם כמובן) שצומחת במהירות, אבל כאן בארץ כמעט אף אחד לא פעיל בה, חוץ מכמה אנשי מחשבים ואושיות אינטרנט.


מה עושים שם?
זה סוג של בלוגיה עולמית פשוטה, שבה בכל "בלוג" אורך כל רשומה הוא עד 140 תווים. לכן מכנים את זה מיקרו-בלוג. בטוויטר משתמשים כדי לעדכן את המתעניינים במה שאתם עושים כרגע, או רוצים לומר באותו הרגע, או רוצים לשתף באותו הרגע (קישורים וכו`), או - כדי להתעדכן במה שאחרים עושים/ממליצים, או במה ש"חם" בעולם.
אנשים אחרים יכולים להרשם לעדכונים שלכם (בשפת הטוויטר - "לעקוב אחריכם”), בדומה לבלוג, ולקרוא את מה שיש לכם להגיד.
אם זה מזכיר לכם את ה-snooz של תפוז, אכן מדובר באותו הדבר. אבל לטוויטר יש יתרונות נוספים שיתבררו בהמשך.

מדובר בערוץ תקשורת יעיל לעדכונים. אם יש לכם 100 חברים זה יעיל מאוד לעדכן אותם בעדכון בטוויטר, ולא למשל בשליחת מייל או מסר.


איך משתמשים בזה?
תהליך ההרשמה קצר ואף פשוט יותר מההרשמה לתפוז.
בסיומו אתם מגיעים לעמוד שלכם, בו יש תיבת טקסט שבה רושמים את ההודעה ולוחצים עדכן.
מתחת לתיבת הטקסט מופיעים העדכון האחרון שלכם, והעדכונים האחרונים של מי שבחרתם לעקוב אחריהם:




בצד ימין למעלה ניתן לראות אחרי כמה אני עוקב, כמה עוקבים אחרי, וכמה עדכונים פרסמתי. כדי לראות פרטים לגבי כל אחד מאלה, אני פשוט לוחץ על כל קישור.
למטה מופיעים מדורי התגובות, ההודעות הפרטיות והמועדפים.

העדכונים יכולים להכיל רק טקסט. לצורך שליחת תמונות או וידאו, יש שירותים שעובדים עם טוויטר כגון twitpic.

מחיקת עדכונים - אם פרסמתי עדכון ואני מתחרט - אני רשאי למחוק אותו.
אי אפשר לערוך הודעות.

הוספה למועדפים
- אם נתקלתי בעדכון חשוב שאני רוצה לחזור אליו - אפשר להוסיפו למועדפים.

תגובות - אם ברצונכם להגיב למישהו או להזכיר אותו ושהוא יידע מזה, פשוט עושים את זה כעדכון חדש - רק שרושמים בהתחלת ההודעה את שם המשתמש שלו ומוסיפים לפניו כרוכית - @. ככה הוא יידע שהגיבו לו, הוא יראה את זה אצלו במדור התגובות.
אפשר כמובן להגיב לכל אחד, גם אם לא עוקבים אחריו.

הרשמה לעדכונים - לכל משתמש יש עמוד באתר (כמו זה שלמעלה), עם העדכונים שאליהם הוא נרשם. בעמוד הזה יש לחצן follow שמשמש להרשמה לעדכונים ממנו.

כיווץ קישורים - בגלל מגבלת 140 התווים, רוב המשתמשים מכווצים את הקישורים בהודעות שלהם. קיימים (לפחות) עשרות אתרים שתפקידם לכווץ קישורים, ויש להם שמות קצרים ומוזרים כגון: is.gd, או bit.ly. השמות הם קצרים כדי שהכתובת המכווצת תהיה קצרה ככל האפשר.

כמובן שיש כלים שונים שיודעים להתחבר לאתרים האלה ולכווץ באופן אוטומטי את הכתובת. הכל בהמשך הרשומה.

הודעות פרטיות - ניתן לשלוח הודעה פרטית למשתמשים אחרים, אבל רק אם הם עוקבים אחריכם.

חסימת עוקבים - אפשר לחסום מישהו מלעקוב אחריכם. התוצאה - הוא לא יוכל לעקוב אחריכם, אתם לא תופיעו ברשימה שלו, והוא לא יוכל להגיב לכם.

פרטיות – אפשר להגדיר את החשבון שלכם כפרטי ואז הוא לא יופיע באף מקום באתר. אם מישהו ירצה לעקוב אחריכם – הוא יצטרך לקבל אישור מכם.

חיפוש משתמשים וחיפוש כללי - אפשר לחפש משתמש או לחפש ביטוי כלשהו בהודעות.

public timeline - מדובר ברשימת העדכונים הכללית, להבדיל מהרשימה שלכם, או הרשימה שכוללת את ההודעות של מי שאתם עוקבים אחריהם.

hashtags - מקובל לשים # לפני מילות מפתח בהודעה שלכם, ומוסכם שהסימן הזה משמש כתגית. כך משתמשים אחרים יוכלו למצוא את ההודעה שלכם בחיפוש.

RT- retweet – אם ראיתם הודעה של מישהו ואתם רוצים לשתף את העוקבים שלכם באותה הודעה, נהוג לכתוב RT ואחרי זה @username ואת ההעתק של ההודעה.

trending topics - בעמוד שלכם בצד ימין למטה (רואים את זה בתמונה העליונה) מופיעים 10 הנושאים שהוזכרו הכי הרבה בהודעות בטוויטר.

RSS
- כל בעל חשבון בטוויטר יכול להרשם ל-RSS של החשבון שלו ולקבל ככה את העדכונים.


יש ששואלים: בשביל מה צריך את זה? יש לי את פייסבוק!

אחד מהדברים שאהבתי בטוויטר הוא הפשטות.
בניגוד לפייסבוק – שכולל הרבה אפליקציות, בטוויטר לא תבזבזו את הזמן על דברים אחרים.
כי טוויטר בנוי רק לדבר אחד – עדכונים. הוא לא כולל את כל הדברים שמסביב שמסיחים את הדעת.
לא צריך לבקש אישור ממישהו כדי להתחיל לעקוב אחריו (אלא אם החשבון שלו פרטי). גם לא צריך להתנצל על הפסקת המעקב. טוויטר נועד למעקב אחרי כל מי שתרצו.
בנוסף, בניגוד לפייסבוק – לא חייבים להיכנס לאתר כדי להשתמש בכל שירותיו - יש אינספור תוכנות ותוספים שמאפשרים לכם לבצע את רוב או כל הפעולות בנוחות מכל מקום.
פייסבוק היא רשת חברתית דביקה שבין היתר מאפשרת לעדכן את החברים שלכם במה שאתם עושים. טוויטר היא רשת חברתית שעוסקת רק בעדכונים.
אגב, אפשר לעדכן בטוויטר גם מתוך פייסבוק.


העזרים החיצוניים
בטוויטר מעודדים מפתחים לפתח כלים שיעבדו איתו (באמצעות ה-API). מכיוון שטוויטר שירות פופולרי, פותחו עבורו הרבה עזרים שמאפשרים להתחבר אל החשבון, לעדכן ולהתעדכן ולבצע פעולות, והכל מבלי להיכנס בעצמנו לאתר. זה גם מה שהוסיף לפופולריות של השירות.

אני מחלק את הכלים ל-3 קבוצות:
יישומים רגילים שיודעים להתחבר לחשבון שלכם.
תוספים לפיירפוקס.
Adobe AIR – טכנולוגיה חוצת פלטפורמות שמאפשרת ליצור יישומי אינטרנט עשירים לשולחן העבודה. היישומים המתקדמים והפופולריים ביותר לטוויטר נמצאים בקטגוריה הזאת.


יישומים רגילים:
על החלק הזה אני מדלג, כי אני לא משתמש ב-windows ולכן מתמקד בתוספים לפיירפוקס ו-Adobe AIR applications שעובדים גם ב- Linux. ב-Linux אני משתמש ב-Twitux:




תוספים לפיירפוקס:
התוסף הראשון שעוסק בטוויטר ואמליץ עליו, הוא תוסף נהדר ופופולרי שנקרא Echofon. עד לאחרונה הוא היה מכונה TwitterFox.
התוסף הזה מאפשר את הפעולות הבסיסיות בטוויטר: התעדכנות, שליחת עדכונים, מחיקת עדכונים, בדיקת הודעות פרטיות, בדיקת אזכורים/תגובות, הוספה למועדפים. הוא מאפשר גם לעבור בין כמה חשבונות בקלות.
למה הוא בסיסי? כי אי אפשר למשל להירשם לעדכונים חדשים, ואי אפשר לעשות חיפוש, או לראות את ה-timeline הציבורי, או לכווץ כתובות באופן אוטומטי.
העיצוב שלו יפה, והוא נוח מאוד לשימוש. אני משתמש בו וממליץ עליו בחום למתחילים בטוויטר שמשתמשים בפיירפוקס.

לאחר ההפעלה יופיע בשורה למטה אייקון קטן שלחיצה עליו תציג לכם את חלון העדכונים הנוח, ותאפשר לכם לעדכן:



כאמור - מומלץ מאוד למשתמשי פיירפוקס.


Twitkit
תוסף נוסף לפיירפוקס, מעט מתקדם מ-Echofon. מאפשר לכווץ כתובות, לראות את ה-public timeline, ונתונים על מספר העוקבים שלכם ואחרי מי אתם עוקבים. החיסרון של התוסף הזה - הוא מופיע בצד המסך ותופס מקום (אפשר "לשחרר" אותו משם, אבל זה עדיין לא נוח).






shorten url
תוסף שמאפשר לכווץ כתובות. ניתן לבחור מתוך עשרות שירותי כיווץ, ולכווץ את הכתובת בלחיצת עכבר. התוסף הזה יודע להדביק בעצמו את הכתובת המכווצת בכלים שעובדים עם טוויטר. לדוגמא, הוא עובד יפה עם Echofon שהמלצתי עליו למעלה.




יישומי Adobe AIR
בקבוצה הזאת נמצאים היישומים המתקדמים והפופולריים ביותר שעובדים עם טוויטר.

היישום המוביל הוא Tweetdeck, שכולל את כל האפשרויות בטוויטר, בתוספת הרבה תכונות נוספות. הוא מאפשר ליצור טורים שונים וכך להקל על עומס העדכונים. אני ממליץ עליו רק למשתמשים מנוסים.
הוא יודע להתחבר גם לפייסבוק ומייספייס.
אחד מהחסרונות שמייחסים לו - זלילת משאבי מערכת.







יישום מומלץ נוסף הוא Spaz:




spaz הוא open source. בלי קשר, הוא מאפשר לבצע את כל הפעולות בטוויטר. ניתן לשנות את העיצוב שלו.


יישום AIR האחרון שאני מציג כאן הוא Twhirl, שבניגוד לשני האחרונים - עובד רק ב-windows ו-MAC OSX (ולא ב-Linux).







לסיום אני רוצה להציג כמה דוגמאות לאתרים שעובדים עם טוויטר:
twitpic , zannel - מאפשרים להעלות תמונות.
fiddme - תמונות שקשורות לאוכל - מנות, אנשים שאוכלים וכו`.
talker - טוויטר בעברית, מתחבר לחשבון שלכם בטוויטר.

יש עוד הרבה סוגי שירותים שמוסיפים לטוויטר אפשרויות, שעוד לא הספקתי להכיר.

יום שישי, 21 באוגוסט 2009

מצבם העגום של הבלוגים בישראל

בכל פעם שאני עומד לפרסם רשומה ארוכה ומורכבת מהרגיל, יש לי חשש מנשירת מתעדכנים. לצערי זה מה שקרה גם השבוע.
הבלוג ספג מכה קשה ואיבד 10% ממספר המתעדכנים שלו בעקבות הרשומה האחרונה - 10 סיבות לא לעבוד. לפי הסטטיסטיקות מתברר שהרשומה הזאת לא עניינה הרבה אנשים, כי ביקרו בה פחות מהרגיל.

מדובר ברשומה שהשקעתי בה הרבה יותר מרשומות אחרות, והשאלה היא - מה הסיבה שככל שהרשומה מושקעת יותר, כך היא סובלת מפחות התעניינות וגורמת לנשירה של מתעדכנים?
הסיבה היא האורך. אני מודה שגם אני לא אוהב רשומות ארוכות מדי, ותמיד מנסה לקצר. אבל לפעמים אין ברירה ואי אפשר לקצר.


מה הסיבות הנוספות האפשריות לנשירת מתעדכנים?
1) לא מעוניינים לשמוע יותר על הבלוג הזה. אכן, החסרון של הבלוג הזה הוא היותו כללי. אבל זה גם היתרון שלו - אין לדעת במה יעסקו הרשומות הבאות, אפילו אני לא תמיד יודע.

2) שיכחה. מי שנרשם לבלוג הזה בעקבות רשומה מסוימת שכח מזה, וכשהגיע העדכון הוא גילה רשומה שלא מעניינת אותו ולא זכר למה הוא נרשם מלכתחילה, לכן ביטל את העדכון.

3) יכול להיות שבטעות לחצו על ביטול עדכון.

4) יתכן שמישהו נרשם לעדכון ב-RSS וביטל את העדכון הרגיל.

בכל מקרה, אני מאמין שרוב הנושרים הם חדשים בתחום הבלוגים, כאלה שעדיין לא מבינים ולא מודעים למה שהם קוראים ועושים.


מי הוא קורא הבלוגים האולטימטיבי?

שיהיה בעל בלוג – בעלי בלוגים מתמצאים יותר בתחום, קוראים בלוגים באופן קבוע, ויודעים להעריך את רמת ההשקעה. בעל בלוג יודע מה זה בלוג. רוב הגולשים לא ממש יודעים מה זה בלוג, או שחושבים שבלוג זה יומן אישי של פקאצות בגיל 16.

שידפדף לאחור כשהוא נתקל בבלוג חדש. בלוג הוא לא רק הרשומה האחרונה שפורסמה. אחד הדברים המצערים בבלוג הוא שרשומות עבר נחשבות למתות. רוב הרשומות שלי רלוונטיות לכל זמן.

שיחפש בלוגים חדשים, לא רק את ה-4 בלוגים הקבועים שלו. כל יום נולדים בלוגים חדשים.

שלא יחכה רק להמלצה – יש קוראים שיוצאים לסיור בחוץ רק בעקבות המלצה של אחד הבלוגים שלהם.

שיתעדכן מ-RSS - כי עדכון ב-RSS נוח יותר ומתאים למי שלוקח את הנושא ברצינות.

שירשם לעדכונים


שיגיב

כמה כאלה יש? מעט מאוד.
תחום הבלוגים בישראל נמצא עדיין בחיתוליו, ואנחנו מפגרים בכמה דורות אחרי ארה"ב. הגולש הישראלי הממוצע כלל לא מבקר בבלוגים – הוא עסוק בקריאת דואר אלקטרוני, אתרי חדשות ושהייה בפייסבוק.
פייסבוק בכלל הפכה ללהיט בקרב הישראלים.
מספר הישראלים שם גדל מאוד בשנים האחרונות, ולעומת זאת הבלוגים נותרו שוממים.
לפי סקר של נטוויזן מ-2006, רק 5% מהישראלים מבקרים בקביעות בבלוגים. וכמה מהם כותבים? כנראה הרבה פחות מזה.

בארה"ב הבלוגים הם חלק חשוב, משפיע ובלתי נפרד מהאינטרנט, ויש בלוגים שנחשבים יותר מכתבי עת. רק בארץ ישראל אף אחד לא קורא בלוגים, ויש להם תדמית שלילית של יומן אישי לנערות בגיל 16.

מסתבר שאנחנו, כותבי וקוראי הבלוגים בישראל - מהווים מיעוט זעום.
האם יתכן שבעתיד המצב ישתנה? כן, אולי רק אם יקומו כאן כמה בלוגים איכותיים במיוחד שיתמחו בתחומם ויתחרו באתרי החדשות וכתבי העת, והתדמית השלילית תוסר.

יום רביעי, 19 באוגוסט 2009

10 סיבות לא לעבוד לעולם

סטיב פבלינה בן ה-38 הוא איש חכם, ואחד מהבלוגרים המובילים (והמתעשרים) בעולם. הבלוג המצליח שלו עוסק בהתפתחות אישית ונוסד ב-2004.

אם תרצו להגיב לרשומות שלו - תגלו שלרוב הן סגורות לתגובות. בדיוק לשם כך הוא הקים 17 פורומים שבהם הקוראים דנים בתוכן הרשומות, ובכל תחומי ההתפתחות האישית.
כיום השם "סטיב פבלינה" הוא תעשייה שלמה, שחוץ מאתר האינטרנט כוללת ספרים, מוצרים והרצאות. האיש מהווה מודל לחיקוי עבור הרבה אנשים.

אחת מהרשומות הפופולריות ביותר בבלוג של סטיב פבלינה היא: "10 סיבות מדוע לא כדאי לכם לעבוד לעולם", שנכתבה לפני 3 שנים.
ברשומה הזאת פבלינה מבקר בציניות את העובדים השכירים. מדובר ברשומה מעולה, כי היא כוללת דברים שמצד אחד מנוגדים לדעות הרווחות שלנו על עבודה, ומצד שני הם נכונים ביותר.

אני מציג כאן את הרעיונות של פבלינה, בתוספת פרשנות שלי.
הציטוטים של פבלינה מודגשים בכחול.

פבלינה מתחיל באנקדוטה מחייו האישיים, שמשמשת כמבוא לרשומה שכולה ניפוץ מיתוסים על עבודה. הוא מספר איך אמר בצחוק לזוגתו: “עכשיו שהילדים לא בבית, את לא חושבת שהגיע הזמן שתמצאי עבודה?”
והיא עונה לו בחיוך: “וואו. אני מובטלת כבר המון זמן. זה מוזר... אני אוהבת את זה!"
אגב, גם לזוגתו של סטיב יש בלוג דומה ופורום שבו דנים ברשומות שלה.

פבלינה מציין שהוא וזוגתו לא עובדים כשכירים משנות ה-90, ומוסיף:
"זה משעשע שכאשר אנשים מגיעים לגיל מסוים, כמו לאחר סיום התואר, הם מניחים שהגיע הזמן לצאת ולמצוא עבודה. אבל כמו הרבה דברים שההמונים עושים, העובדה שכולם עושים את זה - לא אומרת שזה רעיון טוב."




ואלה 10 הסיבות לא לעבוד, שהוא מציין. הוא פותח בכלל הראשי והחשוב ביותר - הקשר בין השכר לעבודה:
1. הכנסה להדיוטות
"מציאת עבודה ומכירת זמנכם עבור כסף, היא הדרך הטיפשית ביותר להשיג הכנסה. והסיבה לכך היא שמשלמים לכם רק כאשר אתם עובדים."
הוא טוען ששטיפת מוח גרמה לנו לחשוב שזה הגיוני וחכם להרוויח כסף רק כשאנחנו עובדים.
"האם אי פעם חשבתם על כך שיהיה טוב יותר להרוויח כסף גם כשאתם לא עובדים? מי לימד אתכם שאפשר להרוויח כסף רק כשעובדים, מועסקים אחרים שעברו שטיפת מוח דומה?"

"אתם לא חושבים שחייכם היו קלים בהרבה אם הייתם מרוויחים כסף גם כשאתם אוכלים, ישנים ומשחקים עם הילדים? למה לא להרוויח 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע? למה לא להרוויח כסף בלי קשר אם אתם עובדים או לא?"

"למי אכפת כמה שעות אתם עובדים? רוב האנשים לא יבחינו אם אתם עובדים 6 שעות בשבוע, או 60. אבל אם יהיה לכם משהו בעל ערך להציע, אנשים יהיו מוכנים לשלם עליו. הם לא משלמים על הזמן שהשקעתם, אלא רק על הערך שבו הם מעוניינים."

"אנשים שהם לא הדיוטות, מבינים בסופו של דבר שמכירת הזמן תמורת כסף הוא מעשה מטומטם לגמרי, וחייבת להיות דרך טובה יותר להרוויח. וכמובן שיש דרך כזאת. המפתח הוא להפריד את הערך מהזמן."

"אנשים חכמים בונים מערכות שמייצרות הכנסה 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, בעיקר הכנסה פסיבית. המערכת (עסק, אתר באינטרנט, השקעה בנכסים וכו`) מעבירה את הערך באופן מתמשך לאנשים ומייצרת מזה הכנסה, גם אם משגיחים ועוקבים אחריה, וגם אם לא."
"מהרגע שהמערכת עובדת ומייצרת הכנסה, אפשר לנצל את הזמן כדי להגדיל את ההכנסה (על ידי שיפור המערכת או יצירת מערכות חדשות), במקום לשמור על ההכנסה בקושי (כמו ששכירים עושים)."

פבלינה מביא את האתר שלו כדוגמא. הוא מציין שהאתר מניב לו 40 אלף דולר בחודש (בשנת 2006, היום זה בטח יותר), ושלא מדובר בהכנסה היחידה שלו. הוא כותב כל רשומה רק פעם אחת, אבל אנשים יכולים להמשיך ולשאוב ערך מהרשומות כל הזמן.
כל עוד המערכת ממשיכה להעביר ערך לאחרים, היא מייצרת הכנסה בין אם הוא עובד או לא.


ואני אוסיף - ככל שהשכר תלוי יותר בשעות העבודה, כך הוא בדרך כלל פחות משתלם. ככל שהשכר קשור בערך שנוצר מהעבודה, התמורה תהיה משתלמת יותר.
השכיר מוכר את שעות עבודתו תמורת שכר לשעה. התוצאה:
1) הוא לא מקבל שכר שמייצג את הערך שיצר בעבודה שלו, אלא פחות (כי אין קשר בין הערך לשכר).
2) אם המוצר ממשיך להעביר ערך לאחרים - השכיר לא יהנה מההכנסה, אלא זה ששכר אותו. כי המוצר לא שייך לשכיר.

לדוגמא - קבלן ששכר עובדים שיבנו לו בית - העובדים בנו את הבית וקיבלו שכר לשעה, וכשסיימו לבנות - הפסיקו לקבל שכר. אבל הקבלן משכיר את הבית לאחרים והם משלמים לו על כך. הוא ממשיך להנות מהערך שהבית נותן, ואילו מי שבנו את הבית - לא.


2. נסיון מוגבל
פבלינה מתייחס לעוד מיתוס ידוע על עולם העבודה - צבירת נסיון. רוב האנשים סבורים שחשוב לעבוד כדי לצבור נסיון. פבלינה טוען שגם מהחיים צוברים נסיון, שעולה על הנסיון המוגבל שצוברים מתפקיד כלשהו במסגרת עבודה.
"הבעיה בצבירת נסיון מעבודה, היא שבדרך כלל אתה פשוט חוזר על אותו הנסיון שוב ושוב. בהתחלה אתה לומד הרבה, אבל אחר כך מפסיק. בעקבות כך אתה נאלץ לפספס התנסויות בעלות ערך רב יותר."
פבלינה שואל מה יקרה אם הנסיון שצוברים בעבודה יהפוך למיושן, כמה הוא יהיה שווה עוד 20-30 שנים? האם בכלל העבודה תהיה קיימת עד אז?

תוספת שלי - אכן, מי שבוחר במסלול העבודה כשכיר מקצועי, זוכה לנסיון מוגבל מאוד - שמצד אחד הוא חיוני להמשך ה"קריירה כשכיר" (שיוכל לרשום את זה בקורות החיים שלו), ומצד שני עלול להפוך למיושן תוך כמה שנים, ואז כל ההשקעה יורדת לטמיון. מאוד לא נבון להסתמך על נסיון צר כל כך.
מי שעובד כשכיר בתפקיד כללי כמו בתפקידי מזכירות או שירות לקוחות - אמנם צובר נסיון שלא ילך לאיבוד בעתיד, אבל משכורתו תהיה נמוכה.


3. ביות לכל החיים
פבלינה רואה בעובדים השכירים לא פחות מחיות מחמד מבויתות: "מציאת עבודה היא כמו הרשמה לתוכנית ביות אנושית. אתה לומד איך להיות חיית מחמד טובה."
"הסתכל סביבך. מה אתה רואה? האם זאת סביבה של אדם חופשי? זה לא נראה לך כמו כלוב לחיות שלא מודעות לכך שהן חיות?"
"האם נשאר בך ניצוץ כלשהו של רצון חופשי, או שההתנייה הפכה אותך לחיית מחמד לכל החיים?"
"בני אדם לא נועדו לחיות בכלובים".


4. יותר מדי פיות להאכיל
"המס הכבד ביותר מוטל על משכורת השכיר. מערכת המס מתוכננת כדי להסוות את הסכום האמיתי שהשכיר משלם כמס."
פבלינה מציין שחלק מהמיסים הם מיסים שהמעסיק לכאורה משלם, וחלק אחר יורד מהמשכורת של השכיר. אבל למעשה מנקודת המבט של המעסיק - כל המס מוטל על השכיר.
השכיר למעשה מממן את הכל - את המעסיק, את דמי השכירות של המשרד שבו הוא עובד, את חשבונות המים והחשמל, את הבעלים והמשקיעים של החברה.
רק חלק מזערי מהרווח שנוצר מעבודתו, נשאר בידי השכיר.

הסיבה שהשכירים משלמים את רוב המס נובעת מכך שהם נטולי כל השפעה על מערכת המס, בניגוד לבעלי ההון שדווקא יש להם השפעה.

תוספת שלי - איך ניתן לדעת שהשכיר אכן מממן בעבודתו את כל העלויות של מקום העבודה? התשובה פשוטה - אם השכיר לא היה מכסה את כל העלויות הוא פשוט לא היה מועסק. הוא חייב להיות רווחי לחברה.

פבלינה מסיים את הסעיף הזה בציניות: "איזה אדם נדיב אתה!".



5. יותר מדי סיכון
פבלינה מנפץ עוד מיתוס ידוע - הרבה שכירים סבורים שמציאת עבודה היא הדרך הבטוחה ביותר להתפרנס.
"התניה חברתית היא דבר מדהים. היא טובה כל כך, שהיא גורמת לאנשים להאמין בהיפך מהאמת".
"האם להיות במצב שבו מישהו יכול להפסיק את כל ההכנסה שלך על ידי אמירת שתי מילים (אתה מפוטר) נשמע כמו משהו בטוח?"
"האם רק מקור הכנסה אחד בטוח יותר מ-10 מקורות הכנסה?"

"הסברה שעבודה היא הדרך הבטוחה ביותר לייצר הכנסה, היא מטופשת. לא יכול להיות בטחון אם אין שליטה. ולשכיר אין שום שליטה על ההכנסה שלו."
והוא מסיים בציניות - "אם אתה מועסק, אז התפקיד האמיתי שלך נקרא מהמר מקצועי".



6. הבוס שולט עליך
"כשאתה נתקל באידיוט בעולם היזמות, אתה פונה לאחור והולך. כשאתה נתקל באידיוט בעולם התאגידי, אתה חייב להגיד לו "סליחה בוס". "
פבלינה מציין שמקור המילה בוס היא מהמושג מאסטר, שולט.


7. להתחנן בשביל כסף
את זה כולנו מכירים. כמה שכיר צריך להתחנן לבוס בשביל העלאה קטנה במשכורת?


8. גילוי עריות חברתי
הרבה אנשים מתייחסים למקום העבודה כמקור העיקרי לקשרים חברתיים. הם מבלים עם אותם האנשים שעובדים באותו התחום שהם עובדים בו. פבלינה מכנה את היחסים האלה "קשרים של גילוי עריות". השיחה עם החברים לעבודה היא בעיקר על ענייני עבודה.
"חשבתם איך זה יהיה לצאת החוצה ולדבר עם זרים? מפחיד! עדיף להישאר בתוך המשרד הבטוח..."

"אם במקום העבודה שלך יש רוב של גברים, זה אומר שלעולם לא תדבר עם נשים. למה שהבוס יקבע את החיים החברתיים שלך במקום שאתה תחליט בעצמך?"



9. אובדן חופש
"צריך להפעיל הרבה מאמץ כדי להפוך בן אדם למועסק. הדבר הראשון שצריך, הוא לשבור את הרצון החופשי שלו."
על ידי המצאת כללים ואיסורים, העובד הופך לצייתני מתוך פחד להיענש.

"כחלק מהאילוף לצייתנות, מלמדים את העובדים איך להתלבש, לדבר, להתהלך ועוד".

מקום העבודה שולל את כל החופש של העובד. הכל נקבע לפי הכללים של הבוס.


10. הפיכה לפחדן
"האם שמתם לב לכך שאנשים שעובדים כשכירים, מסוגלים להתבכיין ללא הגבלה על הבעיות במקומות העבודה שלהם? הם לא באמת מחפשים פתרונות, הם רק מוציאים קיטור ומתרצים מדוע אחרים אשמים במצב. זה כאילו שמציאת עבודה מרוקנת אותם מכל רצון חופשי, והופכת אותם לפחדנים חסרי עמוד שדרה."

"אם עובדים בסביבת פחדנים כל היום, הפחד בסופו של דבר דבק בכם. זה רק עניין של זמן עד שתקריבו את החלקים האציליים ביותר באישיות שלכם על מזבח הפחד."


"מכרתם את האנושיות שבכם עבור אשליה. ועכשיו הפחד הגדול ביותר שלכם הוא לגלות את האמת על מה שהפכתם להיות".

"לא אכפת לי כמה נפלתם. לעולם לא מאוחר מדי כדי להחזיר לעצמכם את האומץ. לעולם! "


לסיכום
סטיב פבלינה הוכיח ברשומה שלו, שהתפישות שלנו לגבי עבודה הן אשליות.
אנחנו מחפשים עבודה כי אין לנו לכאורה ברירה אחרת, או שאנו חוששים לקחת סיכון, או שפשוט זה מה שלימדו אותנו. אבל זאת הדרך הקשה ביותר להרוויח.

לאף אחד (חוץ מהבוס שלנו) לא אכפת מה אנחנו עושים, או כמה שעות אנחנו עובדים, ולמרות זאת רובנו עובדים ומשתכרים לפי שכר לשעה - שזה הסדר שפשוט גורם לכך שאנו מקבלים רק חלק מזערי מהרווח שיצרנו עבור מקום העבודה.
והאם מקום העבודה לפחות לוקח זאת בחשבון ומתחשב בנו? ברור שלא. להיפך - מקום העבודה מנצל אותנו, קובע לנו כללי התנהגות ושעות עבודה, מגביל אותנו.

טעות לחשוב שהדבר הנכון הוא להגיע לעבודה בבוקר ולצאת בערב, כשכל היום היינו סגורים בין 4 קירות ומשועבדים לכללים של המקום, ללא שום חופש. אלה חיים עצובים.

אבל רק חכמים ומעטים יצליחו לצאת ממעגל הניצול והשיעבוד. הרוב ימשיכו להעשיר את קופתו של הבוס.


והנה סטיב פבלינה בראיון קצר, נותן מספר עצות לבעלי בלוגים: